21 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 24895-06-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המבקשת: כלל חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבים: 1. פלוני 2. המוסד לביטוח לאומי 3. דודו דנוך 4. הראל חברה לביטוח בע"מ 5. הכשרה חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' יעקוביץ, י' אילני ו-א' מור-אל) בע"א 59940-05-24 וע"א 2883-06-24 מיום 21.4.2025 בשם המבקשת: עו"ד ירון אורי בשם המשיב 2: עו"ד ישראל ברזילי בשם המשיבים 4-3: עו"ד מיכל רוזנברג בשם המשיבה 5: עו"ד יניב כהן פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. אדם מבצע ברכבו טיפול-דרך או תיקון-דרך, ובתוך כך נפגע מרכב חולף (להלן: הרכב הפוגע). אין חולק כי מדובר ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק) שבה מעורב הרכב הפוגע. האם, בהתאם להוראות החוק, גם הרכב שבוצע בו טיפול או תיקון דרך מעורב בתאונה? ודוק, אם בתאונה מעורב רק הרכב הפוגע, על נהגו מוטלת האחריות לפיצוי הניזוק; אולם, אם בתאונה מעורב גם הרכב שבוצע בו תיקון הדרך, האחריות לפיצוי מוטלת על נהגו (ראו: סעיפים 2(א) ו-3(א) לחוק). זו השאלה שמעוררת בקשת רשות הערעור שלפנינו, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטות ש' יעקובוביץ, י' אילני ו-א' מור-אל) בע"א 59940-05-24 ובע"א 2883-06-24 מיום 21.5.2025, שבגדרו התקבלו ערעורי המשיבות 5-4 על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ס' דומניץ סומך) בת"א 19749-10-15, ת"א 15421-05-21, ת"א 63467-12-19 ו-ת"א 53367-11-16 מיום 3.4.2024. 2. הבקשה דנן מעוררת שאלה עקרונית אשר ראויה להתברר במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי". לפיכך, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בהתאם, המבקשת תכונה להלן: המערערת. רקע עובדתי והליכים קודמים 3. בשעת לילה בתאריך 9.5.2014 נהגה מ' (להלן: המנוחה) ברכב מסוג הונדה (להלן: הרכב או ההונדה), כשלצידה ישב המשיב 1 (להלן: המשיב), ובמושב האחורי ישבו שניים מחבריהם. במהלך הנסיעה התחמם מנוע ההונדה, והמנוחה עצרה את הרכב בשולי דרך בין עירונית. משהתברר כי אין מים ברדיאטור, ניסו המשיב והמנוחה לסמן לרכבים חולפים לעצור ולסייע להם. כעבור מספר דקות נחלץ לעזרתם נהג מונית (להלן: המנוח והמונית, לפי העניין), שהחנה את המונית, לפחות בחלקה, על נתיב הנסיעה הימני, במרחק של כעשרים מטרים מההונדה. בהמשך לכך, ניגשו המנוח, המשיב והמנוחה אל תא המטען של המונית על מנת להוציא ממנו שני בקבוקי מים. המנוח רכן לעבר תא המטען על מנת לחפש את המים, בעוד המנוחה והמשיב עמדו משני צדיו. או-אז, סטה מהכביש רכב (להלן: הרכב הפוגע) ופגע בשלושתם ובמונית. למרבה הצער, כתוצאה מהפגיעה מצאו את מותם המנוח והמנוחה, ולמשיב נגרמו נזקי גוף. 4. בעקבות התאונה, הגיש המשיב תביעה לפי חוק הפיצויים לבית משפט השלום, נגד נהג הרכב הפוגע (משיב 3), מבטחת הרכב הפוגע (משיבה 4), מבטחת המונית (משיבה 5) ומבטחת ההונדה (המערערת). הצדדים היו תמימי דעים כי מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק, וכי המשיב זכאי לפיצוי לפי החוק על נזקיו מהתאונה; והמחלוקת התמקדה בזהות המבטחת שאחראית לפצות את המשיב. בהמשך לכך, במהלך ההליך בבית משפט השלום הגיעו שלוש המבטחות – של המונית, של הרכב הפוגע ושל ההונדה – להסכם פשרה, שלפיו בשלב ראשון הן תשלמנה, בחלקים שווים, פיצוי למשיב; וחלוקת התשלום הסופית ביניהן תיקבע בהתאם להכרעת בית המשפט בשאלת זהות המבטחת האחראית לפצותו לפי החוק. 5. בעיקרו של דבר, המבטחות של המונית ושל הרכב הפוגע טענו כי התאונה נגרמה עקב "תיקון-דרך" שביצע המשיב בהונדה, וכי לפיכך יש להטיל את האחריות לפיצוי על מבטחת ההונדה. מנגד, מבטחת ההונדה טענה כי התאונה לא נגרמה עקב שימוש כלשהו שעשה המשיב בהונדה, גם לא "תיקון-דרך"; וכי לפיכך האחריות לפצותו לפי החוק מוטלת על מבטחות הרכב הפוגע והמונית (לפי סעיף 3(ב) לחוק). 6. בית משפט השלום קבע בפסק דינו כי התאונה לא נגרמה עקב "תיקון-דרך" שביצע המשיב בהונדה; וכי לפי הוראות החוק, הרכבים המעורבים בתאונה הם המונית והרכב הפוגע. לפיכך, נקבע כי האחריות לפצות את המשיב לפי החוק מוטלת על מבטחת הרכב הפוגע ועל מבטחת המונית, ולא על מבטחת ההונדה. עיקר פסק הדין הוקדש לשאלה, אם בעת התאונה ביצע המשיב בהונדה שימוש מסוג "תיקון-דרך". בית משפט השלום עמד בהרחבה על המבחנים שנקבעו בפסיקה, לצורך קביעה אם אירוע מסוים עונה על הגדרת "תיקון-דרך" לפי החוק; וקבע כי במקרה דנן לא מתקיים המבחן, שלפיו על הפגיעה להתרחש בעת תיקון או טיפול "ברכב עצמו או באחד מרכיביו". הודגש, כי בזמן התאונה ניסה המשיב להשיג מים לצורך ביצוע התיקון, כך שטרם החל התיקון בפועל; וכי ככלל, פעולות להשגת אמצעי נדרש לביצוע התיקון, או פעולות שנערכות כהכנה לתיקון, אינן חלק מהתיקון עצמו. עוד נקבע, כי לא מתקיים בענייננו קשר סיבתי משפטי בין השימוש הנטען בהונדה לבין התאונה, משום שהתאונה לא נגרמה עקב סיכון שיצרה ההונדה, אלא עקב סיכון שיצרה המונית, בשל האופן שבו חנתה. לפיכך, כאמור, נקבע כי רק המונית והרכב הפוגע הם הרכבים המעורבים בתאונה לפי החוק ועל מבטחיהם לשאת בפיצוי למשיב. 7. על פסק דין זה הגישו מבטחות הרכב הפוגע והמונית ערעורים לבית המשפט המחוזי. ערעוריהן התקבלו, ונקבע כי התאונה התרחשה עקב "תיקון-דרך" שביצע המשיב בהונדה, כך שהאחריות לפצותו מוטלת על מבטחת ההונדה בלבד. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום לקביעה גורפת, שלפיה פעולות לוואי שנועדו לאפשר "תיקון-דרך" אינן נכללות בתיקון עצמו. הודגש, כי כל עוד ניתן להשיג את האמצעי הנדרש לתיקון "בסמיכות מקום וזמן", הרי שאין מקום להחריג פעולות הכרחיות להשגתו מגדרו של "תיקון-דרך" לפי החוק. עוד נקבע, כי מתקיים קשר סיבתי כנדרש בין השימוש בהונדה לבין התרחשות התאונה, מפני שהימצאות המשיב במקום התאונה "קשורה בטבורה" לתיקון ההונדה. לפיכך, כאמור, נקבע כי מבטחת ההונדה תישא באחריות לפיצוי למשיב. מכאן הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 8. המערערת טוענת, כי המשיב לא ביצע בעת התאונה "תיקון-דרך" בהונדה, כך שאין להטיל עליה את האחריות לפצותו לפי החוק. המערערת מדגישה, כי אמת המידה של "סמיכות זמן ומקום", שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע להגדרת "תיקון-דרך", אינה רצויה ומזמינה הבחנות מלאכותיות. לטענתה, כדי שפעולה מסוימת תוכר כחלק מתיקון, "נדרשת סמיכות ממשית, אמיתית וברורה" לרכב הטעון תיקון. המערערת מוסיפה כי מכל מקום, לא מתקיימת במקרה דנן דרישת הקשר הסיבתי, משום שההונדה כלל לא נפגעה בתאונה, ומשום שהתאונה התרחשה ללא קשר לתקלה בהונדה, אלא בשל מקום עצירת המונית וחוסר תשומת לב מצד נהג הרכב הפוגע. 9. מנגד, מבטחת הרכב הפוגע ומבטחת המונית (להלן ביחד גם: המשיבות) טוענות כי בדין נקבע שהמשיב ביצע "תיקון-דרך" בהונדה בעת התאונה. נטען, כי לצורך הכרה בקיומו של "תיקון-דרך" בענייננו, די בכך שהמשיב יצא מההונדה על מנת לבצע את התיקון, ונמצא בקרבתה בעת התאונה לצורך השגת מים עבור התיקון. נטען כי בנסיבות אלו, הימצאות המשיב במקום התאונה "קשורה בטבורה" לתקלה שבגינה נעצרה ההונדה בצד הכביש. המשיבות מוסיפות, כי בהינתן שהמשיב ניסה להשיג מים לצורך תיקון ההונדה והתאונה התרחשה בסמוך לה, הרי שהמשיב ביצע בהונדה "תיקון-דרך" ומתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התיקון לתאונה. דיון והכרעה 10. כאמור לעיל, אין חולק בענייננו כי המשיב נפגע ב"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק; המחלוקת במקרה דנן נוגעת לשאלה אם יש לראות את ההונדה כמעורבת בתאונה. תשובה חיובית לשאלה זו תוביל להטלת האחריות לפצות את המשיב על המערערת; ותשובה שלילית – להטלת האחריות כאמור על המשיבות (ראו סעיפים 3(א)-(ב) לחוק). לצורך הכרעה בשאלה הנדונה, יש לקבוע אם ההונדה היתה מעורבת ב"תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק (ראו, מני רבים: ע"א 3461/23 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פס' 7 (19.2.2025) (להלן: עניין מגדל)). 11. ההגדרה הבסיסית בחוק ל"תאונת דרכים" היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (סעיף 1 לחוק). הגדרה זו כוללת אפוא מספר רכיבים, בבחינת תנאים מצטברים לתחולתה: מאורע; נזק גוף; עקב; שימוש; ברכב מנועי; למטרות תחבורה (ראו, מני רבים: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פס' 22 (28.11.1996) (להלן: עניין עוזר)). 12. במקרה דנן, הצדדים חלוקים לגבי שאלת התקיימותם של שני רכיבים כאמור: "שימוש" ברכב מנועי; וקשר סיבתי משפטי (דרישה המגולמת במילה "עקב"). 13. "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק באופן הבא: נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד. בענייננו, הדיון נוגע לשאלת התקיימות החלופה "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". למען הנוחות, חלופה זו תכונה להלן בקיצור "תיקון דרך". 14. אשר לדרישת הקשר הסיבתי המשפטי, הרי שזו נובעת, כאמור, מהמילה "עקב" שבהגדרה הבסיסית של החוק ל"תאונת דרכים"; מילה זו מגלמת דרישה לקשר סיבתי – עובדתי ומשפטי – בין נזקי הגוף שנגרמו לנפגע לבין ה"שימוש" ברכב (ראו, מני רבים: עניין עוזר, בפס' 28). 15. אקדים ואומר כי בענייננו, איני נדרשת להכריע בשאלה אם מתקיים ביחס להונדה "שימוש" מסוג "תיקון דרך". זאת, משהגעתי למסקנה כי אף בהנחה שמתקיים שימוש כאמור (ואיני סבורה כך – כפי שאבהיר בפרק הסיום), לא מתקיים בענייננו קשר סיבתי משפטי בין נזקי המשיב לבין "תיקון הדרך" הנטען בהונדה. ממילא, לא מתקיימת ביחס להונדה הגדרת החוק ל"תאונת דרכים", ולפיכך דין הערעור להתקבל. קשר סיבתי משפטי לפי חוק הפיצויים 16. המבחן העיקרי לבחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי לפי חוק הפיצויים הוא מבחן הסיכון, ובו משתלב מבחן השכל הישר (ראו, מני רבים: ע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פס' 14 (28.11.1996) (להלן: עניין קואסמה); רע"א 8995/23 חברת מבנים ונתיבים בע"מ נ' פלוני, פס' 18 (19.9.2024)). בעיקרו של דבר, במבחן הסיכון נשאלת השאלה, אם החוק נועד להעניק פיצוי על התממשות הסיכון שנובע מה"שימוש" ברכב ושבעטיו נגרמה התאונה (ראו, מני רבים: עניין קואסמה, בפס' 16; כן ראו: עניין מגדל, בפס' 11)). 17. אם כן, במקרה דנן, על מנת לקבוע אם מתקיים קשר סיבתי משפטי בין "תיקון הדרך" הנטען בהונדה לבין נזקי המשיב, יש להקדים ולקבוע מהו הסיכון שמגולם בחלופת "תיקון דרך", ושעל התממשותו נועד החוק להעניק פיצוי. בפרט, עלינו לבחון אם חלופת "תיקון דרך" נועדה לפצות על הסיכון שהתממש בענייננו – פגיעה מרכב חולף עקב ביצוע "תיקון דרך". 18. כפי שיבואר להלן, חלופת "תיקון דרך" לא נועדה לפצות על התממשות סיכון להיפגע מרכב חולף, אלא על התממשות סיכון להיפגע מפעולת התיקון עצמה. לפיכך, לא מתקיים בענייננו קשר סיבתי משפטי בין תיקון הדרך הנטען בהונדה לבין נזקי המשיב, כך שאין לראות את ההונדה כמעורבת בתאונה דנן. הסיכון המגולם בחלופת "תיקון דרך" 19. כפי שעוד יפורט בהמשך, ההגדרות הקיימות בחוק הפיצויים למונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" – ובכלל זאת, גם החלופה דנן של "תיקון דרך" – נחקקו במסגרת תיקון מס' 8 לחוק (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התשנ"א-1990 (להלן: תיקון מס' 8 או התיקון)). בעיקרו של דבר, במסגרת התיקון ביקש המחוקק לאמץ את "המבחן התחבורתי", מתוך כוונה לכרוך את הגדרת "תאונת דרכים" עם התממשותם של סיכונים תחבורתיים (ראו, למשל: רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פס' 5 (26.8.1997); רע"א 4393/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פס' 7 (31.7.2024) (להלן: רע"א 4393/22)). 20. בתוך כך, בפסיקה הודגש כי "המבחן התעבורתי מוצא את ביטויו בהגדרה הבסיסית לא רק במרכיב של 'למטרות תחבורה', אלא גם בפירוט העניינים הפרטיקולריים המופיעים בהגדרת הדיבור 'שימוש'" (עניין עוזר, בפס' 31). החלופות המנויות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" מגלמות אפוא, בעיני המחוקק, סיכונים תחבורתיים, שהתממשותם היא "תאונת דרכים" לפי החוק (ראו: רע"א 4393/22, בפס' 7; עניין עוזר, בפס' 31). במובן זה, כל חלופה כאמור נועדה להוסיף להגדרת "שימוש ברכב מנועי" סיכון תחבורתי מסוים, שהתממשותו היא "תאונת דרכים". 21. עיון בפסיקתו של בית משפט זה בעניין חלופת "תיקון דרך" מגלה כי יוחסו לה שני סיכונים עיקריים: (-) הראשון הוא סיכון להיפגע עקב פעולת התיקון עצמה (ראו, למשל: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ (28.11.1996); רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.2009); רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ספנייב (16.6.2010)). (-) השני הוא סיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון, כנטען בענייננו (ראו, למשל: ע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן, פס' 8 (17.9.2002) (להלן: עניין סולימאן); ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פס' 3 (31.10.2007) (להלן: עניין אררט); רע"א 10875/08 שרון נ' קארו, פס' 6 (19.4.2009) (להלן: עניין שרון); רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד (22.5.2011) (להלן: עניין מוחמד)). 22. ביסוד העמדה שלפיה חלופת "תיקון דרך" מגלמת סיכון תחבורתי שעניינו פגיעה מרכב חולף כאמור, ניצב פסק דינו של בית משפט זה בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב (28.2.1991) (להלן: עניין אלראהב) (ראו, למשל: עניין סולימאן, בפס' 8-7; עניין אררט, בפס' 3; עניין שרון, בפס' 6). וכך נקבע בעניין אלראהב: "עצירת הרכב הצבאי על אם הדרך על-מנת לבדוק תקלה שאירעה בו הייתה בגדר 'שימוש' בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב, היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על-מנת לבודקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש" (שם, בפס' 5). 23. עם זאת, פסק הדין בעניין אלראהב ניתן על בסיס התשתית הנורמטיבית שקדמה לתיקון מס' 8, שבמסגרתו נחקקו כאמור ההגדרות העדכניות של החוק למונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי", אשר כולל את חלופת "תיקון דרך". בתוך כך, כבר בפתח הדברים יודגש, כי ה"שימוש" הנדון בעניין אלראהב, "עצירת הרכב הצבאי על אם הדרך על-מנת לבדוק תקלה שאירעה בו", אינו קיים בהגדרה העדכנית של החוק ל"שימוש ברכב מנועי", ואינו זהה לשימוש הנדון בענייננו, "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". ממילא, נראה כי לא ניתן להסיק כי הסיכון שיוחס לשימוש הנדון בעניין אלראהב, הוא הסיכון שיש לייחס לשימוש מסוג "תיקון דרך", הנדון כאמור בענייננו. 24. ואכן, כפי שיובהר להלן, תיקון מס' 8 נועד להביא – ואף הביא בפועל – לשינוי במשמעות המונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" ובדרך שבה יש לפרשם; באופן שמצדיק לבחון אם בראי הוראות התיקון ותכליותיו, יש לייחס לחלופת "תיקון דרך" את הסיכון הנדון כאמור בפסק הדין בעניין אלראהב. תיקון מס' 8 ומשמעויותיו ביחס להלכת אלראהב 25. טרם תיקון מס' 8, "תאונת דרכים" הוגדרה בחוק בתור "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו". עם זאת, החוק לא כלל הגדרה ל"שימוש ברכב מנועי", וחלל זה מולא על-ידי הפסיקה. בתוך כך, בפסיקה נדחה "המבחן התחבורתי", כמבחן שלאורו יש לפרש את המונח "שימוש ברכב מנועי"; ואומץ "המבחן הייעודי", שלפיו "שימוש ברכב מנועי משמעו פעולה של הרכב או פעולה ברכב, הקשורה לייעודו הרגיל והטבעי של הרכב" (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 858 (1988) (להלן: עניין שולמן)). בעקבות אימוצו של המבחן הייעודי כאמור, הובאו בגדר "שימוש" לפי החוק גם פעולות שאין עמן סיכון תחבורתי, תוך הבחנה בין שימושים עיקריים ברכב לשימושי לוואי, שנכללו אלה גם אלה במונח "שימוש" (ראו: עניין שולמן, שם; כן ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 141-135 (מהדורה חמישית 2020) (להלן: ריבלין)). בתוך כך, בעניין שולמן נפסק, בין היתר, כי הן תיקוני דרך, הן תיקונים שלא נעשו בדרך – לרבות במוסך – הם בגדר "שימוש" ברכב, לעניין הגדרת "תאונת דרכים"; וכי אין מקום להבחנה בין תיקוני דרך לבין תיקונים שלא נעשו בדרך, משזו מבוססת על הבחנה בין סיכון תחבורתי לסיכון שאינו תחבורתי, הבחנה שאינה מתיישבת עם "המבחן הייעודי", שאומץ כאמור בפסיקה דאז (שם, בעמ' 861-860). 26. זהו אפוא, בתמצית, הרקע לחקיקת תיקון מס' 8, שבא לעולם, במידה רבה, בתגובה לפסיקה שקדמה לו. בתוך כך, בדברי ההסבר להצעת החוק של התיקון (הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989, ה"ח 1962 (25.12.1989) (להלן בהתאמה: דברי ההסבר והצעת החוק)), צוין מפורשות כי בפסק הדין בעניין שולמן "הורחבה משמעותו של המונח 'תאונת דרכים' בצורה ניכרת על-ידי הקביעה כי 'המושג 'שימוש' ברכב הוא מושג רחב, אשר חובק בתוכו מלבד עצם הנהיגה ברכב גם פעולות נלוות שונות, הקשורות בהפעלת הרכב ובשימוש בו ככלי תחבורה'". בדברי ההסבר הודגש, כי ברוח זו הוחל חוק הפיצויים על מקרים מסוגים שונים, המגלמים "פגיעות שאינן קשורות לסיכון תחבורתי", דוגמת "פגיעות בעת טיפול ברכב, תיקונו או סיכתו"; וכי "הפירוש האמור ל'שימוש ברכב' מרחיב את תחולתו של החוק הרבה מעבר למטרות שלשמן חוקק" (שם, בעמ' 32). על רקע זה, במסגרת תיקון מס' 8 נדחה "המבחן הייעודי" ואומץ כאמור "המבחן התחבורתי", על מנת לקשור את הגדרת "תאונת דרכים" עם סיכונים תחבורתיים בלבד. זאת, תוך הגדרה מפורשת של המונח "שימוש ברכב מנועי" – הגדרה שכאמור לא הייתה קיימת עובר לתיקון – כשבבסיס כל חלופה המנויה בהגדרה זו, לרבות "תיקון דרך", מגולם סיכון תחבורתי מסוים. בהמשך לכך, בפסיקה הודגש כי החלופות המנויות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" הן בבחינת "רשימה סגורה" (ראו, למשל: רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל, פס' 7 (29.10.2007) (להלן: עניין ינטל); רע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 19 (12.5.2019) (להלן: רע"א 8744/18)). 27. לסיכום חלק זה, העמדה שלפיה חלופת "תיקון דרך" מגלמת סיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון, יסודה בפסק הדין בעניין אלראהב, שמבוסס על התשתית הנורמטיבית שקדמה לתיקון מס' 8. בתוך כך, בעניין אלראהב יוחס הסיכון האמור ל"שימוש" אחר, שאינו זהה לשימוש של "תיקון דרך" ושאינו נמנה עם השימושים המוכרים כיום בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". כמו כן, תיקון מס' 8 נחקק בתגובה לפסיקה שקדמה לו, ובפרט לנוכח פסק הדין בעניין שולמן, שבגדרו, לגישת המחוקק, הורחבה יתר על המידה פרשנות המונח "שימוש" ברכב מנועי, בפרט בנוגע לשימוש מסוג תיקון וטיפול ברכב. על רקע זה נחקקה במסגרת התיקון חלופת "תיקון דרך", שניצבת במוקד דיוננו, כחלק מהגדרת "שימוש ברכב מנועי". 28. לנוכח האמור, אני סבורה כי אין עוד מקום להתבסס בענייננו על הלכת אלראהב, שניתנה, כאמור, לפני תיקון מס' 8, ויש לבחון בראי התשתית הנורמטיבית העדכנית, אם יש לייחס לחלופת "תיקון דרך" סיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי הגדרות החוק העדכניות למונחים "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי"; כמו גם כוונת המחוקק, המשתקפת בהיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 8; ותכליותיו של חוק הפיצויים – מובילות כולן למסקנה ברורה, שלפיה אין לייחס לחלופת "תיקון דרך" סיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון. הגדרת החוק ל"שימוש ברכב מנועי" ונוסח חלופת "תיקון דרך" 29. נשוב ונעמיד לנגד עינינו את הגדרת החוק ל"שימוש ברכב מנועי", הכוללת את חלופת "תיקון דרך": נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד. 30. בראש ובראשונה, יצוין כי עצם העובדה שהגדרת החוק ל"שימוש ברכב מנועי" כוללת חלופה עצמאית של "תיקון דרך", עשויה ללמד כי חלופה זו לא נועדה להעניק פיצוי על התממשות סיכון של פגיעה מרכב חולף אגב ביצוע התיקון, אשר מגולם בגדר חלופה אחרת; ואבהיר. כידוע, תכליתו של חוק הפיצויים היא להעניק פיצוי לאדם שנגרמו לו נזקי גוף ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק (ראו, למשל: דברי ההסבר להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ג-1973, עמ' 406 (להלן: הצעת החוק משנת 1973); רע"א 19904-10-24 קרנית: הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פס' 13 (5.5.2025) (להלן: רע"א 19904-10-24); ריבלין, בעמ' 37). בתוך כך, כאמור לעיל, החלופות המנויות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" הן פעולות אשר מגלמות, לגישת המחוקק, סיכונים תחבורתיים שהתממשותם היא "תאונת דרכים"; כך שכל חלופה נועדה להוסיף להגדרה האמורה סיכון כאמור שיש לראות בהתממשותו "תאונת דרכים". לפיכך, קשה להניח כי חלופת "תיקון דרך" נועדה לפצות על התממשות סיכון של פגיעה מרכב חולף עקב ביצוע התיקון. זאת, משום שהתממשות הסיכון להיפגע מרכב חולף ממילא באה בהגדרת "תאונת דרכים" (בשל סיכון הנובע משימוש מסוג "נסיעה ברכב"), זאת, בין אם הפגיעה ארעה עקב "תיקון דרך" בין אם לאו. לפיכך, אין צורך בחלופת "תיקון דרך" כדי להביא בגדר "תאונת דרכים" מאורע שבו נפגע אדם מרכב חולף עקב ביצוע תיקון דרך. לכן, ולנוכח החזקה הפרשנית הבסיסית, שלפיה המחוקק אינו משחית דבריו לריק (ראו, מני רבים: עע"מ 4562/15 עיריית תל אביב נ' א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ, פס' 16 (31.1.2017); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 596-595 (1993)), קשה להניח כי חלופת "תיקון דרך" נועדה לפצות על התממשות הסיכון האמור של פגיעה מרכב חולף. 31. שנית, כמפורט לעיל, חלופת "תיקון דרך" מחריגה מגדרי תחולתה טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי אדם במסגרת עבודתו; וכבר נפסק כי "סייג זה נועד לחול על העוסקים בתיקון או בטיפול בכלי רכב כעיסוק, מכונאים ובעלי מקצוע דומים, בפעולותיהם במסגרת מקצועם או משלח ידם האמור" (ע"א 3024/94 יונאי נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, פס' 8 (25.11.1997)). ואכן, נראה כי החרגה זו של בעלי מקצוע מגדרי חלופת "תיקון דרך" מלמדת, כשלעצמה, כי הסיכון המגולם בחלופה האמורה אינו הסיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון. זאת, שכן, אין חולק כי פגיעה של אדם מרכב חולף היא "תאונת דרכים", בין אם עסקינן באיש מקצוע שנפגע תוך כדי עבודתו, בין אם לאו. במובן זה, סיכון של פגיעה מרכב חולף אינו מצדיק הבחנה בין איש מקצוע לבין נוסע ברכב. לפיכך, נראה כי הסיכון המגולם בחלופה דנן אינו הסיכון להיפגע מרכב חולף (ואכן, כפי שיפורט להלן, ההחרגה הנדונה נובעת מכך שבבסיסה ניצב סיכון אחר – להיפגע מעצם פעולת התיקון). 32. לסיכום חלק זה, העובדה שהגדרת החוק ל"שימוש ברכב מנועי" כוללת חלופה של "תיקון דרך"; כמו גם העובדה כי חלופה זו מחריגה מתחולתה אנשי מקצוע, מובילות למסקנה, שלפיה החלופה דנן לא נועדה לפצות על התממשות סיכון של פגיעה מרכב חולף. ואכן, כפי שיפורט להלן, מסקנה זו נובעת בבירור מההיסטוריה החקיקתית של חלופת "תיקון דרך" ומכוונת המחוקק המשתקפת בה. ההיסטוריה החקיקתית של חלופת "תיקון דרך" 33. כמפורט בתמצית לעיל, בתיקון מס' 8 נחקקו ההגדרות הקיימות בחוק ל"תאונת דרכים" ול"שימוש ברכב מנועי"; התיקון נחקק בתגובה לפסיקתו של בית משפט זה שפירשה את הוראות החוק טרם התיקון, ובפרט פסיקה שפירשה בהרחבה את המושג "שימוש", ככולל גם תיקונים וטיפולים ברכב. 34. על רקע זה, בהצעת החוק של תיקון מס' 8, הוצע "להגביל את התחולה [של החוק – י"ו] למקרים שבהם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורתיות בלבד – לפי תורת 'הסיכון התחבורתי'"; וכן "להוציא במפורש ממסגרת החוק [...] את הפגיעות בעת טיפול ברכב ותיקונו" (דברי ההסבר לתיקון מס' 8, בעמ' 32). ואכן, בהצעת החוק המקורית של תיקון מס' 8 הוגדר המונח "שימוש ברכב מנועי" בתור "הסעת הרכב או החנייתו, וכן התדרדרותו; אולם טיפול ברכב או תיקונו לא ייחשבו כשימוש בו". 35. אם כן, נראה כי בשלב הצעת החוק סבר המחוקק כי פעולות של "טיפול ברכב או תיקונו" אינן מגלמות סיכון תחבורתי. זאת, בעוד שאין חולק, כי הסיכון להיפגע מרכב חולף – גם עקב "טיפול ברכב או תיקונו" – הוא תחבורתי. מכאן, שלכל הפחות בשלב הצעת החוק, המחוקק לא סבר כי החלופה (הפוטנציאלית) של "טיפול ברכב או תיקונו" מגלמת סיכון של פגיעה מרכב חולף עקב ביצוע הטיפול או התיקון. סביר אפוא להניח, כי בשלב הצעת החוק ייחס המחוקק לחלופה האמורה סיכון אחר (למשל, פגיעה מעצם ביצוע התיקון), אך סבר כי אין מדובר בסיכון תחבורתי, ולפיכך ראה להחריגו מגדר תחולת החוק. 36. מכל מקום, בסופו של דבר, במהלך הליך החקיקה של תיקון מס' 8 תוקנה ההגדרה שהוצעה בהצעת החוק למונח "שימוש ברכב מנועי"; הגדרתו הנוכחית מוכרת לנו, וכוללת כאמור את חלופת "תיקון דרך". להלן אראה כי הטעמים שהובילו לקביעת החלופה דנן מנביעים מסקנה ברורה, שלפיה חלופת "תיקון דרך" לא נועדה לפצות על התממשות סיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון. 37. הצעת החוק נדונה בהרחבה בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (להלן גם: הוועדה), לקראת הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. בתוך כך, בדיון הראשון של הוועדה בהצעת החוק, הסביר עו"ד מ' צלטנר, מנכ"ל קרנית דאז, כי "בית המשפט העליון קבע ארבע-חמש הלכות חדשות שהצעת החוק מנסה למנוע", כאשר אחת מתוך אותן הלכות עניינה "תיקוני רכב. מרבית פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים עשו הבחנה בין תיקון בדרך לבין תיקונים יסודיים במוסך, והדעה הרווחת בבתי המשפט המחוזיים הייתה שנזק כתוצאה מתיקון דרך הוא תאונת דרכים, ולעומת זאת נזק שנגרם כתוצאה מתיקון במוסך הוא תאונת עבודה ולכן זאת לא תאונת דרכים. בעניין זה אמר בית המשפט העליון: מה לי תיקון בדרך, מה לי תיקון במוסך?" (פרוטוקול מיום 6.3.1990, בעמ' 7). אם כן, כבר מדברים אלו, נראה כי חלופת "תיקון דרך" נולדה מתוך הבחנה בינה לבין תיקון שנעשה במוסך, וכי הבחנה זו אינה נעוצה בסוג הפגיעה, אלא במקום התרחשותה (בדרך או במוסך); וברי, כי סוג הפגיעה עקב תיקון במוסך אינו פגיעה מרכב חולף, אלא פגיעה מפעולת התיקון עצמה. לפיכך, כבר בנקודה זו נראה כי הסיכון שניצב בבסיס חלופה (פוטנציאלית) של תיקון דרך עניינו פגיעה מפעולת התיקון עצמה. 38. ואכן, מיד בהמשך הדיון בוועדה, עולה במפורש כי הסיכון המגולם בחלופה אפשרית של תיקון דרך עניינו פגיעה מפעולת התיקון עצמה: "א' לין [יו"ר הוועדה – י"ו]: נזק כתוצאה מתיקון דרך משמעו נזק שנבע מעצם פעולת התיקון? עו"ד מ' צלטנר (מנכ"ל קרנית): מדובר בנזק כתוצאה מעצם פעולת התיקון, כגון שהיתה תקלה בזמן הנסיעה, הנהג עצר באמצע הדרך, פתח את הרדיאטור ומים התפרצו על פניו (שם). 39. בהמשך לכך, במהלך דיוני הוועדה בהצעת החוק הובעו הסתייגויות, מכך שבמסגרת הצעת החוק הוחרגה כאמור במפורש, ובאופן גורף, חלופה של "טיפול ברכב או תיקונו": "היו"ר א' לין: מקובל על הוועדה שאם תיקון הרכב נעשה במוסך, חוק הפיצויים לא חל. אבל אם אדם נוסע מחיפה לתל אביב, במהלך הנסיעה הוא עוצר בצדי הדרך כדי לתקן רכבו והוא נפגע – לא מקובל על הועדה שמקרה כזה לא יהיה במסגרת החוק. ע' אליצור [נציג משרד המשפטים – י"ו]: כל פגיעה, גם אם נכווה במים רותחים שבמכונית? אם פגעה בו מכונית אחרת, אין ספק שזו תאונת דרכים. היו"ר א' לין: אם עצר את הרכב כדי לתקנו וניתזו עליו מים חמים, לדעת הוועדה מקרה כזה צריך להיות במסגרת החוק, שכן במקרה כזה הרכב שימש למטרות תחבורה ואי אפשר לנתק את הקשר הסיבתי" (פרוטוקול מיום 7.5.1990, בעמ' 2). אם כן, אף מדברים אלו עולה, כי הסיכון שמיוחס בוועדה לחלופה אפשרית של תיקון דרך עניינו פגיעה מעצם ביצוע התיקון (למשל, כוויה ממים רותחים); וכי לעניין סיכון מסוג זה, ההבחנה בין התממשותו בדרך לבין התממשותו במוסך נובעת מסיווג הסיכון כתחבורתי במקרה הראשון, ובמקרה השני – לא. בתוך כך, מדבריו הנ"ל של נציג משרד המשפטים, ע' אליצור, מסתמן כי בהנחה שחלופה אפשרית של תיקון דרך נועדה לפצות על התממשות הסיכון להיפגע מרכב חולף, הרי שאין בה צורך, משום ש"אם פגעה בו מכונית אחרת, אין ספק שזו תאונת דרכים". 40. מסקנה זו, כי הסיכון שייחס המחוקק לחלופת תיקון דרך הוא הסיכון להיפגע מפעולת התיקון עצמה, עולה משורת התבטאויות נוספות במהלך דיוני הוועדה. כך, למשל, ח"כ חיים אורון הגיש לוועדה הסתייגות בנוגע להצעת החוק, ביחס לקביעה כי "טיפול ברכב או תיקונו לא ייחשבו כשימוש בו". וכך ציין ח"כ אורון: "אדם עצר בצד הדרך כדי לתקן תקר במכוניתו, הג'ק נפל והוא נפגע. אפשר לתת דוגמאות רבות. אין הצדקה שסוג כזה של תאונות, שהן במובהק כרוכות בשימוש ברכב, בזמן נסיעה, לא יחול עליהן חוק הפיצויים" (פרוטוקול מיום 7.5.1990, בעמ' 8). 41. כמו כן, המסקנה הנ"ל נובעת מהדיונים בוועדה שעסקו בהחרגת אנשי מקצוע מחלופת "תיקון דרך": "יו"ר הוועדה א' לין: אם אדם שזו מלאכתו לתקן את המכונית, והוא נפגע מעבודת התיקון – זו לא תאונת דרכים. גם אם התיקון נעשה בצדי הדרך. אם בעל הרכב עצמו ניסה לתקן ונפגע, זו כן תאונת דרכים. הוא תיקן את המכונית כדי להמשיך לנסוע בדרך. זו כרגע עמדת הוועדה" (פרוטוקול מיום 7.5.1990, בעמ' 4). אם כן, מכאן נובע כי לעניין החלופה דנן, ההבחנה בין פגיעה "מעבודת התיקון" של נוסע ברכב לבין פגיעה כזו של איש מקצוע, נעוצה בסיווג הסיכון להיפגע כאמור כתחבורתי במקרה הראשון ("תיקן את המכונית כדי להמשיך לנסוע בדרך"), ולא תחבורתי במקרה השני; הגם שבשניהם מדובר באותו סיכון, להיפגע "מעבודת התיקון" בצד הדרך. 42. לסיכום חלק זה, בחינה של כוונת המחוקק, כפי שזו משתקפת בהיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 8, מגלה מסקנה ברורה, שלפיה חלופת "תיקון דרך" נועדה לפצות על התממשות סיכון להיפגע מפעולת התיקון עצמה, ולא מרכב חולף. בתוך כך, הסיכון המגולם כאמור בחלופה דנן משמש כרציונל להחרגת אנשי מקצוע מגדר החלופה האמורה. 43. משזו כוונתו הברורה של המחוקק; ומשכוונה זו קיבלה כאמור ביטוי מפורש בנוסח החלופה דנן – אני סבורה כי די באמור לעיל, כדי להוביל למסקנה שלפיה חלופת "תיקון דרך" לא נועדה לפצות על התממשות סיכון של פגיעה מרכב חולף. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, להלן אראה כי המסקנה האמורה עולה בקנה אחד גם עם תכליותיו הכלליות של חוק הפיצויים, וכי יישומה יביא להגשמתן באופן מיטבי. הסיכון המגולם בחלופת "תיקון דרך" בראי תכליות חוק הפיצויים 44. בעיקרו של דבר, חוק הפיצויים נועד להעניק פיצוי על נזקי גוף שנגרמו לאדם בתאונת דרכים, במסגרת הליך פשוט, יעיל וקצר ככל הניתן (ראו, למשל: הצעת החוק משנת 1973, עמ' 406; רע"א 19904-10-24, בפס' 13; ריבלין, בעמ' 37). לנוכח תכלית זו, השתרשה בפסיקה ההלכה, שלפיה יש לפרש את הוראות החוק באמצעות כללי הכרעה אחידים, ברורים ועקביים, ולהימנע מיצירת אבחנות דקיקות (ראו, מני רבים: ע"א 5903/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פס' 12 (30.10.2023); רע"א 4393/22, בפס' 10; רע"א 19904-10-24, בפס' 13). 45. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי המסקנה שלפיה חלופת "תיקון דרך" אינה מגלמת סיכון של פגיעה מרכב חולף עקב ביצוע התיקון, מתיישבת היטב עם תכליות אלו של חוק הפיצויים. 46. כאמור לעיל, אין חולק כי כאשר אדם נפגע מרכב חולף – בין אם הפגיעה אירעה עקב ביצוע "תיקון דרך" בין אם לאו – מדובר ב"תאונת דרכים" שבה מעורב הרכב הפוגע, כך שהנפגע זכאי לפיצוי לפי החוק על נזקיו. ממילא, השאלה אם התאונה נגרמה גם עקב "תיקון דרך" שביצע הנפגע ברכבו, אינה משפיעה על סיווג המאורע כ"תאונת דרכים", או על עצם זכאותו לפיצוי לפי החוק; אלא משפיעה על זהות האחראי לשאת בעול הפיצוי לפי החוק (בתמצית, אם בתאונה מעורב רק הרכב הפוגע, על נהגו מוטלת האחריות לפיצוי הניזוק; ואם בתאונה מעורב גם הרכב שבוצע בו תיקון הדרך, האחריות לפיצוי מוטלת על נהגו (ראו: סעיפים 2(א) ו-3(א) לחוק)). [עם זאת, יוער כי אם הנפגע עונה על אחד הקריטריונים המפורטים בסעיף 7 לחוק – למשל, נהג ללא רישיון או ללא ביטוח ברכב – אזי בהינתן קביעה כי הרכב שבוצע בו "תיקון דרך" מעורב בתאונת הדרכים, הנפגע לא יהיה זכאי לפיצוי לפי החוק; ובהינתן קביעה כי הרכב כאמור אינו מעורב בתאונה, הנפגע יהיה זכאי לפיצוי]. אם כן, בעיקרו של דבר, מבחינת מטרת החוק – להעניק פיצוי לנפגע בתאונת דרכים – חוק הפיצויים אדיש לשאלה אם הרכב, שבוצע בו לכאורה תיקון דרך, מעורב בתאונה נוסף על הרכב הפוגע. לפיכך, מבחינה זו, הליך שנועד לבירור השאלה האמורה הוא במידה רבה הליך מיותר, באופן שפוגע במובהק בתכליתו של החוק, לפצות נפגעי תאונות דרכים במסגרת הליך פשוט, יעיל וקצר ככל הניתן. 47. הקושי האמור מתעצם, בשים לב לכך שהדיון בשאלת קיומה של חלופת "תיקון דרך", בנסיבות כגון דא, עלול להיגרר מטבעו להבחנות דקיקות ומלאכותיות; וזאת כאמור בניגוד לכללי הפרשנות שיש להנהיג ביחס להוראות חוק הפיצויים. כך, למשל, אנו למדים מהמקרה דנן, על הכרעותיהן הסותרות של הערכאות הקודמות וטענות הצדדים לפנינו; בעוד שהמערערת טוענת כי נדרשת "סמיכות ממשית, אמיתית וברורה" על מנת שפעולה מסוימת תוכר כחלק מתיקון דרך, המשיבות סומכות ידיהן על הכרעת בית המשפט המחוזי, שלפיה די לעניין זה "בסמיכות מקום וזמן". ובכלל, האם יש לראות בניסיון להשיג אמצעי לתיקון הרכב, חלק מהליך התיקון עצמו? האם יש להבחין בין אמצעים שונים בהקשר זה? האם יש לערוך הבחנות הנוגעות למיקום שבו נמצא האמצעי הנדרש? ובאופן כללי, אם הסיכון הרלוונטי הוא להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון, האם נדרש שהפגיעה תתרחש תוך כדי התיקון דווקא? מה הרציונל לכך? [כן ראו והשוו, לדוגמא: בעניין סלימאן, נהג הרכב עצר את רכבו בצד הדרך, בשל תקלה בו. אדם נוסף שהיה עמו ברכב החל לנסות לתקן את התקלה, והנהג הלך לקנות סיגריות. בשובו מקניית הסיגריות, עמד הנהג מחוץ לרכב, ואז נפגע מרכב חולף. בית המשפט קבע כי "הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב הייתה עקב הקלקול שחל ברכבו. הנפגע עמד סמוך לרכבו והיה נכון בכל רגע לסייע בתיקון הרכב או בבדיקת תקינותו של הרכב. בנסיבות אלה הפגיעה בנפגע על-ידי רכב חולף באה עקב השימוש ברכבו שלו" (שם, בפס' 9). לפיכך, נקבע כי רכבו של הנפגע מעורב בתאונת הדרכים, בשל היכללותו של השימוש ברכב בחלופת "תיקון דרך". לעומת זאת, בעניין מוחמד, הנפגע עצר את משאיתו בשולי הדרך, לאחר שאירעה בה תקלה, וירד ממנה כדי להניח משולש אזהרה על הכביש, ובתוך כך נפגע מרכב חולף. בית המשפט קבע כי הנפגע לא עשה שימוש במשאית מסוג "תיקון דרך", משהנחת משולש אזהרה אינה עולה כדי "תיקון" או "טיפול", שנעשה ברכב עצמו, ואינה תנאי מקדים לביצוע התיקון; משכך נקבע כי המשאית אינה מעורבת בתאונה – ואני תוהה אם אין לפנינו פסיקות סותרות]. 48. אין לכחד, לעיתים אין מנוס מאימוץ מבחנים שיישומם אינו מובן מאליו, גם ביחס לחלופות השונות של "שימוש ברכב מנועי"; ברם, כשיש מכך מנוס, כללי הכרעה ברורים תורמים כאמור להגשמת תכליותיו של חוק הפיצויים. מעבר לכך, אני סבורה כי היישום של חלופת "תיקון דרך" בנסיבות של פגיעה מרכב חולף, מעורר שאלות קשות במיוחד, באופן שמעיד, כשלעצמו, על הקושי לייחס לחלופה זו סיכון של פגיעה מרכב חולף. 49. לבסוף יצוין, כי קביעה שלפיה החלופה דנן אינה מגלמת סיכון של פגיעה מרכב חולף, אף עולה בקנה אחד, באופן כללי, עם האינטרס של צדדים להליכים כגון דא. זאת, משיש בקביעה כאמור כדי להגביר באופן ניכר את הוודאות של תוצאות הליכים כאלו, ולחסוך משאבי דיון משמעותיים בשאלה אם מתקיימת במקרה זה או אחר חלופת "תיקון דרך". הדברים מקבלים משנה תוקף, בהינתן שבאופן טיפוסי, הצדדים להליכים כבענייננו הם שחקנים חוזרים – חברות הביטוח – שבמקרים כגון דא יהיו פעם בצד הרכב הפוגע, ופעם בצד רכבו של הנפגע. לפיכך, לשחקנים אלו אינטרס ארוך-טווח כבד-משקל, בהגברת הוודאות כאמור ובחיסכון משאבי התדיינות בהליכים כבענייננו. 50. לנוכח כל האמור, אני סבורה כי המסקנה שלפיה חלופת "תיקון דרך" לא מגלמת סיכון של פגיעה מרכב חולף, מקדמת את תכליותיו של חוק הפיצויים ועולה בקנה אחד עם כללי הפרשנות הנובעים מהן. הערה לסיום 51. למעלה מן הצורך, ראיתי לנכון להעיר, כי מכל מקום, אינני סבורה שבנסיבות כגון דא מתקיימת חלופת "תיקון דרך". כמפורט לעיל, המשיב נפגע בדרכו לחפש מים, על מנת לנסות לתקן באמצעותם את התקלה ברכב. בנסיבות אלו, דעתי היא שגם אם הפגיעה הייתה מתרחשת שלא מרכב חולף, אלא – לדוגמא – מנפילה לבור בכביש, לא היה מקום לראות בה כפגיעה עקב "תיקון דרך". אפשר אמנם לטעון, כי בנסיבות המתוארות, יש לראות בהליכה להשיג מים כ"שימוש לוואי" של "תיקון דרך", כאמור בעניין אלראהב. ברם, כפי שצויין לעיל, והודגש כבר בפסיקה, לאחר תיקון מס' 8 לחוק "ההבחנה בין 'שימוש עיקרי' ל'שימוש לוואי' שנועדה להרחיב את הגדרת 'השימוש ברכב' שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה" (עניין ינטל, בפס' 7; כן ראו: רע"א 8744/18, בפס' 20). לפיכך, ובהינתן שאין חולק כי בענייננו כלל לא החלה פעולת התיקון עצמה של הרכב, אני סבורה כי בנסיבות המתוארות, אין מקום לראות בפגיעה ככזו שהתרחשה עקב "תיקון דרך" (ראו והשוו: רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פס' 6 (8.11.2007); רע"א 8744/18, בפס' 23 ו-27). סוף דבר 52. לנוכח כל האמור לעיל, חלופת "תיקון דרך" לא נועדה להעניק פיצוי על התממשות סיכון של פגיעה מרכב חולף. לפיכך, לא מתקיים בענייננו קשר סיבתי משפטי בין תיקון הדרך הנטען בהונדה, לבין נזקי הפגיעה במשיב על-ידי הרכב הפוגע. זאת ועוד, ומעבר לנדרש, בהינתן שהתאונה התרחשה טרם שהחלה פעולת התיקון עצמה של רכב ההונדה, אין מקום לראות בפגיעה כאמור ככזו שהתרחשה עקב "תיקון דרך". 53. לפיכך, אציע לחבריי כי הערעור יתקבל, ויקבע שאין לראות בהונדה כמעורבת בתאונת הדרכים דנן. המשיבות יישאו אפוא באחריות לפיצוי המשיב, לפי סעיף 3(ב) לחוק. עוד אציע כי בשים לב לשאלה המשפטית העקרונית שערעור זה מעלה, לא יהא צו להוצאות. יעל וילנר שופטת הנשיא יצחק עמית: 1. חברתי, השופטת י' וילנר, מפרשת את המונח "טיפול/תיקון דרך" כפגיעה הנובעת מפעולת התיקון עצמה. בכך הולכת חברתי בעקבות פסק הדין, שנזכר על ידה, ברע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד (22.5.2011) (להלן: עניין מוחמד), שם נקבע כי "תיקון או טיפול הדרך חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו". ספק אם התוצאה בעניין מוחמד מתיישבת עם התוצאה אליה הגיע בית המשפט שנים לפני כן, בע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח נ' מנורה חברה לביטוח (31.10.2007), שם נקבע, לאחר תיקון מס' 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק): "הנה-כי-כן, מי שנהג ברכב ויצא לבדוק תקלה ברכבו, ואז נפגע על-ידי רכב אחר, עשוי להיחשב כנוהג העושה שימוש ברכבו, ובלבד ש"הימצאותו מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש" (שם, פסקה 3). (ולא נעלם מעיני כי מאז תיקון מס' 8, השימוש שבו מדובר הוא אחד השימושים המוכרים תחת ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי"). 2. מצאתי להצטרף לדעתה של חברתי, דווקא מאחר שפרשנות מצמצמת זו מתיישבת לטעמי עם התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים. אסביר. פגיעה של אדם המבצע ברכבו טיפול או תיקון דרך מרכב חולף, מעוררת ברגיל את השאלה מי משתי המבטחות (במקרה שלפנינו שלוש המבטחות) תישא בתשלום הפיצויים, בעוד שהנפגע אדיש לשאלה זו. וכפי שציינה חברתי, אין חולק כי כאשר אדם נפגע מרכב חולף, מדובר ב"תאונת דרכים" שבה מעורב הרכב הפוגע, כך שהנפגע זכאי לפיצוי על נזקיו לפי החוק. אם במקרה שבו הפגיעה נגרמה מרכב חולף, נראה את הרכב שנזקק לטיפול/תיקון דרך כרכב שבו נעשה "שימוש ברכב מנועי" לצורך חוק הפיצויים, אזי במקרה שבו אין לרכב ביטוח תקף, יצא הנפגע וידיו על ראשו (פסקה 46 לפסק דינה של חברתי). לעומת זאת, אם לרכב הפוגע אין ביטוח תקף, אזי קרנית תיכנס לתמונה ותישא בתשלום. לכן, בסופו של יום, חברות הביטוח וקרנית הן בעלות העניין העיקרי בסוגיה שבפנינו. בהינתן חוק המספרים הגדולים לאורך זמן, יש להניח כי פעם תהא זו חברת ביטוח פלונית שתישא בנזק ופעם תהא זו חברת ביטוח אלמונית שתישא בנזק, כך שהנזק יתפזר באופן שווה או כמעט שווה בין חברות הביטוח, וסיכון זה מגולם ומתומחר ממילא בפרמיית הביטוח. [במאמר מוסגר: מסיבה זו יש להצר על כך שחברות הביטוח מביאות את תביעות השיבוב שלהן בתביעות נזקי רכוש ("תביעות פח"), אל בתי המשפט. תביעות אלה, שנדונות במסלול של דיון מהיר יוצרות עומס כבד על בתי המשפט, ויש להניח כי על פי חוק המספרים הגדולים, התביעות מתקזזות או כמעט מתקזזות זו כנגד זו. למצער, ניתן היה לקבוע מנגנון התחשבנות של "מכה כנגד מכה" או ליצור מנגנון שיטפל בתביעות השיבוב מחוץ למערכת בתי המשפט]. 3. אותיר בצריך עיון את השאלה מה דינו של איש מקצוע שנפגע מרכב חולף תוך כדי תיקון דרך מעבודת התיקון (פסקה 41 לפסק דינה של חברתי), באשר שאלה זו אינה נדרשת לענייננו. יצחק עמית נשיא השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מצטרפת למסקנתה של חברתי, השופטת י' וילנר, כי יש לפרש את חלופת "תיקון הדרך" ככזו המכוונת להתממשות סיכון לפגיעה הנובעת מפעולת התיקון עצמה ולא מרכב חולף. כפי שציינה חברתי, פרשנות זו משרתת היטב את הצורך בכללי הכרעה ברורים ובוודאות משפטית, מבלי לפגוע בתכליתו הסוציאלית של החוק עליה עמד חברי הנשיא י' עמית. גילה כנפי-שטייניץ שופטת הוחלט לקבל את הערעור כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏ט"ז באדר התשפ"ו (‏5.3.2026). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת