7 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 28822-11-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין המבקש: שי לוי נגד המשיבה: תל אביב הילטון בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ), שניתן ביום 17.7.2025 ברת"ק 25911-03-25 בשם המבקש: עו"ד ענבר בראל; עו"ד דוד חכמוב בשם המשיבה: עו"ד גלית בונה-יונה; עו"ד שיר נחום פסק-דין השופט אלכס שטיין: סוגייתנו האם הרשימה המפורטת בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה או החוק), היא רשימה סגורה של עילות בגינן חל איסור על איפה ואיפה – או שמא מדובר ברשימה פתוחה, וזאת לנוכח לשונו של סעיף 3(ג1) לחוק? בסוגיה זו אנו נדרשים להכריע בגדרי בקשת רשות הערעור המונחת לפנינו. בקשה זו נסובה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ), אשר ניתן ביום 17.7.2025 ברת"ק 25911-03-25, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות תל אביב-יפו (הרשמת ה' בורוכוביץ' ליטוין), אשר ניתן ביום 24.2.2025 בת"ק 23400-07-24. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי פינויים של המבקש ובנו ממלון "הילטון" בתל אביב (להלן: המלון), אותו מפעילה המשיבה, תוך השארת קבוצת מקורבים לעובד המלון במקום, מהווה הפליה אסורה; זאת, לנוכח פרשנותו לחוק איסור הפליה לפיה סעיף 3(ג1) מרחיב את רשימת העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק, תוך שהוא קובע כי מדובר ברשימה פתוחה. מנגד, בית המשפט המחוזי פסק כי רשימת העילות שבסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה הינה רשימה סגורה, וכי אף שהתנהלות המלון מעוררת קושי מבחינה מוסרית-ערכית, היא אינה עולה כדי הפליה אסורה לפי הוראות החוק. רקע והליכים קודמים המבקש, תושב העיר קריית שמונה, פונה מביתו יחד עם בנו לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ביום 7.10.2023. המבקש ובנו שוכנו במלון "הילטון" בתל אביב המופעל, כאמור, על ידי המשיבה; הפינוי למלון נעשה בהתאם להפניית משרד התיירות. ביום 27.12.2023, פנה סמנכ"ל התפעול של המלון למבקש ולמפונים נוספים, בדרישה להתפנות מהמלון ולעבור למלון סמוך; זאת, בטענה כי המלון עתיד לעבור שיפוץ מסיבי אשר אינו מאפשר את המשך האירוח של המפונים. זמן-מה לאחר מכן, נודע למבקש כי קבוצה אחרת של מפונים, אשר לטענתו מקורבת לאחד מעובדי המלון בקשרי משפחה וחברות, הורשתה להישאר במלון. לטענת המבקש, כאשר הוא פנה לסמנכ"ל התפעול של המלון בדרישה לבירור העניין, הכחיש האחרון את הדברים, אך לאחר מכן הסביר כי קרן כספית של המלון היא זאת שמשלמת את המשך שהיית המפונים המקורבים לעובד המלון. לטענת המבקש, קרובי משפחתו של אותו עובד הודו בפניו כי הם התבקשו להתעלם מדרישת הפינוי, והנחו את ילדיהם לנתק קשרים עם בנו של המבקש במטרה להסתיר את הישארותם במלון. בסופו של דבר, עברו המבקש ובנו למלון "קרלטון" הסמוך. משסבר המבקש כי התנהלות המשיבה כלפיו הפרה את הוראות החוק באשר לאיסור הפליה, הגיש המבקש ביום 9.7.2024 תובענה נגד המשיבה ונגד סמנכ"ל התפעול של המלון בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת. ביום 28.7.2024 הורה בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (הרשם י' פיניאן) על העברת ההליך לבית המשפט לתביעות קטנות במחוז תל אביב, נוכח היעדר סמכות מקומית לבית המשפט לתביעות קטנות בצפת. פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את טענות המבקש בעניין וקבע כי המשיבה הפרה את הוראות חוק איסור הפליה. במאמר מוסגר, יצוין כי בית המשפט דחה את התביעה האישית שהגיש המבקש נגד סמנכ"ל התפעול של המלון, שכן הוא פעל כאורגן של המשיבה. בבסיס קביעותיו, ציין בית המשפט לתביעות קטנות כי חוק איסור הפליה נועד לתקן עוולה חברתית של סירוב ליתן שירות או כניסה למקום בידור או למקום ציבורי בשל השתייכות המסורב לקבוצה. עוד הודגש כי הפליה פוגעת בכבוד האדם ובמרקם היחסים החברתיים, אף אם אינה מכוונת. לפיכך, וכאמור לעיל, אימץ בית המשפט פרשנות מרחיבה לסעיף 3(ג1) לחוק איסור הפליה וקבע כי סעיף זה מרחיב את עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) לחוק ומאפשר מתן סעדים בגין הפליה גם כאשר זו אינה נכללת במפורש באחת העילות המפורטות בחוק. ביישום עקרונות אלה על המקרה הנדון, קבע בית המשפט כי המשיבה בחרה לקבוע כקריטריון להישארות במלון את היותם של חלק מהמפונים מקורבים לעובד המלון. בית המשפט דחה את טענת המשיבה בדבר הצורך בפינוי עקב שיפוץ מסיבי, וקבע כי אף אם הדבר היה נכון, לא נקבעו אמות מידה ברורות לפינוי אורחים. עוד צוין כי הקבוצה שנותרה במלון לא כללה רק בני משפחה קרובים של העובד, אלא גם חברים הנמנים על מעגלים חברתיים רחוקים יותר, וכי התנהלות המשיבה, אשר כללה הסתרת מידע מן המפונים ואי-הידברות עמם, הייתה רחוקה מהתנהגות סבירה ורגישה בנסיבות העניין. לפיכך, נקבע כי הקריטריון של העדפת מקורבים עולה כדי "קביעת תנאי שלא מן העניין" המהווה הפליה אסורה. כפועל יוצא מקביעות אלה, קיבל בית המשפט לתביעות קטנות את תביעת המבקש בחלקה, וחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממוני, וכן הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, ודחה את פרשנותו המרחיבה לחוק איסור הפליה. בית המשפט המחוזי פסק כי רשימת עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה הינה רשימה סגורה; כי סעיף 3(ג1) לחוק, הקובע כי "לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין", אינו עומד בפני עצמו ואינו מרחיב את רשימת העילות שבסעיף 3(א) לחוק; וכי תכליתו של סעיף 3(ג1) אינה יצירת עילות הפליה עצמאיות, אלא מניעת עקיפה של עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) באמצעות העמדת תנאים שלא ממין העניין למסורב. על אף שבית המשפט המחוזי מצא את התנהלות המשיבה בעניינו של המבקש בעייתית ומעוררת קושי מבחינה מוסרית-ערכית, נפסק כי התנהלות זו אינה עולה כדי הפליה אסורה לפי הוראות חוק איסור הפליה. הווה אומר: חוק לחוד, ומוסר לחוד (למאמר תורת-משפטי קלאסי בנושא, ראו: H.L.A. Hart, Positivism and the Separation of Law and Morals, 71 Harvard L. Rev. 593 (1958)). לאור קביעותיו אלה, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור שהגישה המשיבה וביטל את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי המליץ למשיבה לפעול לפנים משורת הדין ולוותר על השבת הכספים שקיבל המבקש מכוח פסק הדין שבוטל, אך הבהיר כי אינו מחייב אותה לעשות כן. לאור התנהלות המשיבה, לא חויב המבקש בהוצאות. טענות הצדדים לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות המצמצמת שהעניק לחוק איסור הפליה, שכן, לשיטתו של המבקש, פרשנות זו מנוגדת לתכליותיו של החוק. המבקש מדגיש כי סעיף 3(ג1) לחוק איסור הפליה תומך בפרשנות מרחיבה, שכן סעיף זה נועד להתמודד עם מצבים בהם ההפליה אינה נכללת במפורש בעילות המנויות בסעיף 3(א). לטענתו, העובדה שנוספו עילות לחוק לאורך השנים אינה יוצרת הסדר שלילי, ואין מניעה שהמחוקק יגדיר קבוצות הגנה מרכזיות מבלי לשלול הגנה מקבוצות נוספות של נפגעי הפליה אשר לא הוגדרו במפורש בחוק. עוד מוסיף המבקש כי ניתן ללמוד גזירה שווה מחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, שם פירשו בתי הדין לעבודה את רשימת העילות האוסרות על הפליה כרשימה פתוחה. יתרה מכך: טוען המבקש כי התנהלות המשיבה מחייבת את הותרת הפיצוי על כנו, וזאת מכוח דיני הנזיקין ובשל עוגמת הנפש שנגרמה לו ולבנו. המבקש סבור כי השאלה העקרונית בדבר פרשנות רשימת העילות בחוק איסור הפליה טרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה – דבר שמצדיק מתן רשות לערער "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 18.12.2025 קבעתי כי הבקשה למתן רשות ערעור מצריכה תשובה, והורתי למשיבה להגיש את תשובתה לבקשה, אשר הוגשה ביום 8.1.2026. בתשובתה, סומכת המשיבה את ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי דינה של בקשת רשות הערעור – להידחות. לטענת המשיבה, לא מתקיימים במקרה דנן טעמים המצדיקים מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", וכי לשונו ותכליתו של חוק איסור הפליה מלמדות בבירור כי רשימת עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) לחוק היא רשימה סגורה. המשיבה סבורה כי סעיף 3(ג1) לחוק איסור הפליה לא נועד אלא למנוע עקיפה של העילות הקיימות בסעיף 3(א) באמצעות קביעת תנאים שאינם ממין העניין. המשיבה מנמקת עמדה זו, בין היתר, בכך שהמחוקק עצמו הוסיף עילות לרשימה באופן מפורש בתיקוני חקיקה, דבר אשר מוכיח את אופייה הסגור של רשימת העילות. אשר על כן, סבורה המשיבה כי לא כל התנהלות בלתי שוויונית עולה כדי הפליה אסורה הנכנסת בגדר החוק. דיון והכרעה לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפנינו, הגעתי למסקנה כי טוב נעשה אם נדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותינו לפי תקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כמו כן, סבורני כי טוב נעשה אם נדחה את הערעור לגופו ונותיר על כנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. סעיפים 3(א) ו-3(ג1) לחוק איסור הפליה, המצויים במוקד דיוננו, מנוסחים באופן הבא: "3(א). מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם. [...] (ג1) לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין." בנסיבות המקרה שבפנינו, עוררו סעיפים אלו את השאלה הפרשנית האם רשימת עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) לחוק היא רשימה פתוחה או סגורה. שאלה זו טרם הוכרעה במפורש בפסיקתו של בית משפט זה, וזאת על אף שהועלתה ברע"א 7731/13 שוורץ נ' גלינה בר בע"מ ‏(‏3.11.2014‏)‏‏ (להלן: עניין שוורץ). שם נקבע לגביה כי: "במישור המשפטי, סבורים אנו כי תיק זה אינו מחייב את ההכרעה האם עילות ההפליה שבסעיף 3 לחוק הן רשימה סגורה. יתכן אולי שהמחוקק לא צפה סיטואציה שבה מגיעים מספר אנשים, מהם כהי עור ומהם בהירי עור, למקום פלוני המפלה כנגד כהי עור ועל כן כולם אינם מוכנסים. תיתכן טענה שמצב מעין זה ראוי להיכלל בעילות ההפליה, שכן במהות מופלים באותו מצב כל הבאים. יתכנו גם מצבים מורכבים ומעורבים נוספים, שלא נרחיב לגביהם את הדיבור" (ראו: פסקה ד' לפסק הדין). בהיעדר הלכה מחייבת בשאלה זו, ניתן למצוא לאורך השנים עמדות סותרות בפסיקותיהן של הערכאות הדיוניות. יישום של הפרשנות לפיה מדובר ברשימה פתוחה של עילות, ניתן למצוא בחוות דעתו של השופט ר' שפירא בע"א (מחוזי חיפה) 3724/06 קיבוץ רמות מנשה נ' מזרחי (7.1.2008); וכן בע"א (מחוזי נצרת) 198/09 סרור נ' חברת רזידנט מיוזיק בע"מ (5.11.2009). מנגד, ישנה פסיקה הקובעת כי מדובר ברשימה סגורה של עילות: ראו בר"ע (מחוזי ירושלים) 478/08 ג.י.א.ת. ניהול השקעות בע"מ נ' מור (25.9.2008); וכן ע"א (מחוזי תל-אביב) 41592-04-12 שוורץ ואח' נ' גלינה בר בע"מ ואח' (16.10.2013) (כאמור לעיל, במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, שאלה זו הושארה בצריך עיון בעניין שוורץ). בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי בשלה העת לקבוע הלכה מחייבת וברורה בסוגיה זו. סבורני כי רשימת העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה היא רשימה סגורה, וכי אין בלשונו של סעיף 3(ג1) כדי להוסיף עליה. לשון החוק היא "קו הזינוק" במלאכת הפרשנות (ראו: עע"מ 2484/23 קלמנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 לפסק דיני והאסמכתאות המובאות שם ‏(‏16.6.2024‏)‏‏). במקרה שלפנינו, נוסחו של סעיף 3(ג1) לחוק – "רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין" – אינו תומך באפשרות לפיה רשימת העילות בסעיף 3(א) היא רשימה פתוחה. סעיף 3(ג1) אומר את אשר אומר "לעניין סעיף זה" – קרי: לעניינו של סעיף 3 וסוגי ההפליה האסורה המנויים בו. פרשנות לפיה סעיף 3(ג1) מאפשר לבתי המשפט לקבוע סוגי הפליה נוספים ולראותם כאסורים לפי החוק משנה את משמעותן של מילות הסעיף – מילות הבהרה, ותו לא – ומותחת אותן מעבר למשמעותן הברורה והפשוטה. ברי הוא, לטעמי, כי כל תפקידו של סעיף 3(ג1) הוא להבהיר את הדרכים שבהן הפליה, כהגדרתה בסעיף 3(א) לחוק, עשויה לבוא לידי ביטוי מעשי, וכי סעיף 3(ג1) לא נועד להרחיב את רשימת העילות המפורטות בסעיף 3(א). כדי לעמוד על היחס שבין סעיף 3(א) לחוק, כקובע איסורי הפליה, לבין סעיף 3(ג1), שכאמור רק מבהיר את דרכי הביטוי של הפליה אסורה, אביא שלוש דוגמאות. הדוגמא הראשונה: בית עסק אוסר על כניסתם של לקוחות "בעלי זקן ופאות". סעיף 3(א) אינו מכיר בעילת הפליה הנוגעת לבעלי זקן ופאות ככאלה. אולם, במצב דברים זה ניתן לקבוע בבירור כי האיסור על כניסת לקוחות "בעלי זקן ופאות" הוא בגדר "קביעת תנאים שלא ממין העניין" כאמור בסעיף 3(ג1), שכן מדובר בניסיון להסוות הפליה נגד גברים חרדים בשל אמונתם הדתית – הפליה שנאסרה במפורש בסעיף 3(א). הדוגמא השנייה: עוסק אשר מסרב להעניק את שירותיו ל"לובשי שמלות" מתוך מטרה להפלות נשים. עוסק זה אינו מפלה על בסיס לבוש, שכן הפליה כזאת אינה מוכרת בסעיף 3(א). עם זאת, סעיף 3(ג1) מאפשר לבית המשפט לחשוף את ההסוואה ולקבוע כי מדובר בהפליה על רקע מיני מפניה מגן סעיף 3(א). הדוגמא השלישית: קונדיטור שמסרב לאפות עוגת חתונה עבור אירוע שמגדיר את עצמו כברית של זוגיות בין שני גברים – זאת, כאשר עוגה היא עוגה; כאשר הקונדיטור אינו נדרש לקשטה במילים המעבירות מסר כזה או אחר; וכאשר מהות האירוע שעבורו העוגה אמורה להיאפות אינו מעניינו של הקונדיטור. ברי הוא כי במקרה כזה, הדרישה שהעוגה לא תשמש באירוע שחוגג זוגיות בין שני גברים היא בגדר העמדת תנאי שלא ממין העניין אשר יוצרת הפליה בין לקוחות הקונדיטור בשל נטייתם המינית – הפליה שנאסר עליה בסעיף 3(א). מסקנה פרשנית זו מתחזקת מהשוואת האופן בו נוסחו סעיפים 3 ו-3(ג1) לחוק, לניסוחן של "רשימות" אחרות באותו חוק גופו. השוו, למשל, את האמור בסעיפים 3 ו-3(ג1) לחוק לסעיפים 2 ו-3(ג) לאותו חוק: "2. [...] "מקום ציבורי" – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית; [...] 3(ג). בחוק זה, "מי שעיסוקו" – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו." (ההדגשות הוספו – א.ש.) אם כן, מקום בו בחר המחוקק לקבוע כי רשימה כלשהי היא רשימה פתוחה, הוא אמר את דברו באופן מפורש, תוך שימוש במילה "לרבות". לפיכך, אילו חפץ המחוקק לקבוע כי רשימת העילות בסעיף 3(א) לחוק היא בגדר רשימה פתוחה, הוא היה נוקט במילה "לרבות", כפי שעשה בסעיף 3(ג). בהיעדר ניסוח מעין זה, המסקנה הפרשנית המתבקשת היא כי סעיף 3(א) לחוק מכיל בתוכו רשימה סגורה של מעשי הפליה אסורה. מעבר להיבט הלשוני, דברי ההסבר שעמדו ברקע חקיקתו של סעיף 3(ג1) לחוק מחזקים את המסקנה לפיה בסעיף 3(א) לחוק מדובר ברשימה סגורה של איסורי הפליה. ראשית, כותרת דברי ההסבר להצעת החוק היא "הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (חזקת הפליה), התש"ע-2010" (ההדגשה הוספה – א.ש.). כותרת זו מלמדת על כך שמטרת התיקון היא ליצור חזקות שבעובדה ביחס למקרי הפליה המנויים בסעיף 3(א) לחוק, ולא להוסיף מקרים נוספים ולהרחיב את רשימת הקבוצות המוגנות. כמו כן, דברי ההסבר העומדים ברקע הצעת החוק, מנוסחים באופן הבא: "במהלך השנים שחלפו מאז חקיקת החוק נעשה לעתים ניסיון לעקוף את הוראותיו במטרה למנוע מתן שירות ציבורי או כניסה למקום ציבורי. זאת, באמצעות מניעת כניסה למקומות ציבוריים או מתן שירות במקומות ציבוריים מסיבות שאינן ממין העניין, וכן באמצעות עיכוב הכניסה למקומות ציבוריים לפרק זמן בלתי ידוע, תוך העדפת קבוצות מסוימות באוכלוסיה על אחרות. עיכוב כאמור הביא לא אחת לכך שמי שעוכב התייאש וויתר על הכניסה או על קבלת השירות באותם מקומות. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להתמודד עם תופעות אלה ולהבהיר כי מדובר בהפליה אסורה. [...] מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק, שעניינו איסור הפליה, ולקבוע כי גם קביעת תנאים שאינם רלוונטיים היא הפליה האסורה לפי החוק [...]". (ההדגשות הוספו – א.ש.) דברי הסבר אלו מדברים בעד עצמם ותומכים במסקנה לפיה כל מטרתו של סעיף 3(ג1) לחוק היא הוספת הבהרה אשר מתמודדת עם ניסיונות להסוות הפליה אסורה. מטרת הסעיף היא הקלה בנטל ההוכחה אשר חל על תובעים אשר נמנים על הקבוצות המנויות בסעיף 3(א) לחוק – הנטל להוכיח כי הופלו לרעה במובנו של סעיף 3(א). בדברי הסבר אלו אין כל אזכור או סימן להרחבת רשימת העילות בגינן ניתן להגיש תובענה אשר מלינה על הפליה אסורה. עוד יש לציין, כי בד-בבד עם חקיקתו של סעיף 3(ג1) לחוק, נחקק גם תיקון לסעיף 6 לחוק, אשר מנוסח כדלקמן: "6. הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת: [...] (4) הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה." (ההדגשה הוספה – א.ש.) החזקה העובדתית שנקבעה בסעיף מתייחסת באופן מפורש לרשימה של סעיף 3(א) ואינה מזכירה אפילו ברמז את האפשרות לפיה הפליה עשויה להתבצע גם נגד קבוצות שאינן מאופיינות על בסיס אחת העילות שברשימה. אילו ביקש המחוקק לקבוע כי רשימה זו תהא מעתה רשימה פתוחה, יש להניח כי ניסוחו של סעיף 6(4) היה משתנה בהתאם. לא למותר לציין, כי חוק איסור הפליה נועד לאזן בין עיקרון השוויון, כערך חשוב בחברתנו, לבין חירותם הכלכלית של בעלי עסקים פרטיים הפונים לקהל הרחב. עיקרון השוויון אינו בגדר חזות הכל, וחירותם הכלכלית של תושבי המדינה אף היא אינה חזות-הכל. מדובר בערכים חשובים שיש לאזן ביניהם. האיזון שביקש המחוקק לכונן מחייב אפוא זהירות רבה בהרחבתם של איסורי הפליה מעבר לאלו שהוכרו במפורש בחוק (ראו והשוו: רע"א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' סלמאן , פסקאות 10-2 לפסק דיני ‏(19.8.2019‏)‏‏; וכן רע"א 9247/20 רוסו נ' שגב אקספרס ראשון לציון בע"מ, פסקאות 24-21 להחלטתי ‏(24.1.2021‏)‏‏). זאת, מאחר ש"ערך השוויון במשפט הפרטי איננו ערך יסוד. נהפוך הוא, בסְפֶרָה הפרטית החירות היא הכלל, ועקרון השוויון הוא החריג לו, חריג המוחל בדרך כלל כאשר קיים פער משמעותי בין הצדדים או כאשר לאחד הצדדים מעמד מעין ציבורי [...]" (ראו: רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, פסקה 19 לפסק הדין של השופט י' דנציגר ‏(‏16.11.2011‏)‏‏). פרשנות מרחיבה יתר על המידה, אשר יוצרת, יש מאין, איסורי הפליה ועילות שאינם מנויים בסעיף 3(א) לחוק, עלולה לפגוע בחופש החוזים ובאוטונומיה העסקית של הפרט, ועל ידי כך להפר את האיזון אותו ביקש המחוקק להשיג. שיקול זה תומך אף הוא בפרשנות לפיה רשימת העילות המנויה בסעיף 3(א) לחוק היא רשימה סגורה. אם ירצה המחוקק להרחיב רשימה זו, חזקה עליו שיאמר את דברו בקול צלול ובמילים ברורות. מכאן עולה המסקנה המתבקשת ביחס למקרה שלפנינו. העדפת מקורביו של עובד המלון אינה מהווה הפליה אסורה שבאה בגדרו של סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה. העדפה זו אינה נכנסת לגדרי אחת העילות המנויות ברשימה הסגורה של סעיף 3(א), והאמור בסעיף 3(ג1) אינו מרחיב את הרשימה. כפי שהוסבר על ידי, האמור בסעיף 3(ג1) לחוק רק מתאר את אחת מדרכי ההפליה אשר נאסרו בסעיף 3(א). משכך הוא, סבורני כי טוב עשה בית המשפט המחוזי בקבלו את ערעור המשיבה ובקבעו כי התנהלותה – פגומה ככל שתהא מבחינה מוסרית-ערכית – אינה עולה כדי הפליה אסורה לפי החוק. סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי הערעור יידחה וכי לאור מכלול הנסיבות, לא נעשה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. כמו כן, חוזר אני על המלצתו של בית המשפט המחוזי כי המשיבה תוותר על השבת הכספים ששילמה למבקש בעקבות פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. אלכס שטיין שופט השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. יעל וילנר שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ו (26 פברואר 2026). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט