9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 40763-12-24 ע"א 79141-12-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב המערערות בע"א 40763-12-24 והמשיבות בע"א 79141-12-24: 1. טלקאר חברה בע"מ 2. KIA MOTORS CORPORATION נגד המשיבה 1 בע"א 40763-12-24 והמערערת בע"א 79141-12-24: לילך ספיר המשיבה 2 בע"א 40763-12-24: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 9.10.2024 בת"צ 45915-03-22 שניתן על ידי כבוד השופט רמי יחיימוביץ תאריכי הישיבות: כ' אדר התשפ"ה (20.3.2025) כ"ח תמוז התשפ"ה (24.7.2025) בשם המערערות בע"א 40763-12-24 והמשיבות בע"א 79141-12-24: עו"ד דורון טאובמן ; עו"ד יאנה לורייה בשם המשיבה 1 בע"א 40763-12-24 והמערערת בע"א 79141-12-24: עו"ד דוד מזרחי; עו"ד רון סולן; עו"ד טל ספיר בשם המשיבה 2 בע"א 40763-12-24: עו"ד קרן וול פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט רמי חיימוביץ) מיום 9.10.2024 בת"צ 45915-03-22, בו אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. הערעורים נסובים על אופן חישוב הגמול ושכר הטרחה שנפסקו למבקשת ולבאי הכוח המייצגים. הרקע בתמצית ביום 21.3.2022 הגישה גב' לילך ספיר, המערערת בע"א 79141-12-24 והמשיבה 1 בע"א 40763-12-24 (להלן: המבקשת המייצגת), נגד טלקאר חברה בע"מ ו-Kia Motors Corporation, המערערות בע"א 40763-12-24 והמשיבות בע"א 79141-12-24 (להלן: טלקאר ו-קיה, בהתאמה; ויחדיו: הנתבעות) בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 1 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור, בתמצית, בטענה כי ברכבי קיה נירו מהשנים 2019-2016, המיוצרים על ידי קיה ומיובאים על ידי טלקאר, נפלה תקלה סדרתית בפנסי החזית, באופן הגורם לפיחות בעוצמת התאורה (להלן: הפנסים הפגומים). כתוצאה מכך, נאלצו הרוכשים של רכבים אלו להחליף פנס על חשבונם, וחלקם אף נכשלו במבחן הרישוי השנתי (טסט) ונדרשו לבצעו בשנית. הנתבעות, מנגד, טענו כי הן מחליפות על חשבונן את הפנסים שבהם התגלתה בעיה, בין אם כחלק מהאחריות ובין אם במטרה להשביע את רצון הלקוחות (ככל שחלפה תקופת האחריות). מכל מקום, נטען כי לא מדובר בתקלה סדרתית אלא בבלאי סביר שמתרחש בישראל לאור מאפייני מזג האוויר הייחודיים, וכי הן פעלו לתיקון הבעיה ברכבים שנמכרו החל משנת 2019. ביום 7.2.2024, בטרם ניתנה החלטה בבקשת האישור, ולאור המלצות בית המשפט קמא, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: הסדר הפשרה). הסדר הפשרה מסדיר את סוגיית הפנסים הפגומים בארבעה מישורים עיקריים: ראשית, הנתבעות ימשיכו להחליף על חשבונן את הפנסים שבהם התגלה הפגם, גם מעבר לתקופת האחריות; שנית, הנתבעות יידעו את לקוחותיהן כי הם זכאים לבדוק את פנסיהם במוסכים המורשים, ולהחליפם ככל שיהיה בכך צורך, ללא עלות (להלן: מכתבי היידוע); שלישית, הנתבעות ינחו את המוסכים לבצע, מיוזמתם, בדיקות בפנסים באשר לפיזור האור ברכבים, ולהחליפם ככל שהדבר נדרש; רביעית, לקוחות הנתבעות שכבר החליפו פנסים פגומים על חשבונם, ויציגו לכך ראיות מתאימות, יזכו להשבת התשלום. בצד האמור, הצדדים ביקשו מבית המשפט קמא כי יכריע בעניין משך התקופה שבו יחול ההסדר (בטווח שבין 7 ל-10 שנים ממועד מסירת הרכב) וכן בסוגיית הגמול ושכר הטרחה בהם לא הצליחו להגיע להבנות. בכל הנוגע לגמול ושכר הטרחה, בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר למידת התועלת שהצמיחה בקשת האישור לחברי הקבוצה. לטענת הנתבעות, הפנסים הוחלפו על חשבונן עוד בטרם הוגשה בקשת האישור, כך שתרומתה של בקשת האישור מוגבלת ביותר. מנגד, המבקשת המייצגת עמדה על כך שהתגלו מקרים שבהם פנסים פגומים לא הוחלפו ללא עלות לאחר תקופת האחריות; ולטענתה, הסדר הפשרה מבטיח לחברי הקבוצה זכות להחלפת הפנסים הפגומים, שבוצעה עד כה באופן וולונטרי בלבד. עוד נטען, כי טמונה תועלת רבה ביידוע בעלי הרכב, וזאת, בין השאר, נוכח החיסכון בתשלום עבור בדיקת רישוי המועדת לכישלון. ביום 9.10.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא המאשר את הסדר הפשרה ללא שינויים. באשר לתקופת ההסדר, בית המשפט קבע כי יש להעמידה על 9 שנים ממסירת הרכב או שנה ממשלוח מכתבי היידוע לבעלי הרכבים, לפי המאוחר. בעניין הגמול ושכר הטרחה, נפסק כי אלו יורכבו משני רכיבים: האחד, סכום גלובלי בסך 30,000 ש"ח כגמול ו-150,000 ש"ח כשכר טרחה; והשני, כנגזרת מההטבה העתידית שתינתן בפועל, בשיעורים של 2% כגמול ו-10% כשכר טרחה. בהקשר זה, הוגדרה ההטבה העתידית כמספר הפנסים שיוחלפו וכן שיעור ההחזרים הכספיים שיינתנו לחברי הקבוצה שהחליפו פנס על חשבונם, כאשר עלות החלפת פנס הוערכה על ידי בית המשפט בסכום של 2,824 ש"ח (1,673 ש"ח עבור פנס, 740 ש"ח בעבור שעות עבודה ותוספת מע"מ). כן חויבו הנתבעות להשיב למבקשת המייצגת את הוצאות ההליך. מכאן הוגשו הערעורים שלפניי. בעיקרו של דבר, המבקשת המייצגת סבורה כי יש להעריך את עלות הפנס בשיעור גבוה יותר, בהתאם לעלותו הריאלית לשיטתה (בין 3,472 ש"ח ל-4,237 ש"ח בתוספת מע"מ). הנתבעות, לעומת זאת, גורסות כי לא היה מקום כלל לפסוק גמול ושכר טרחה כאחוז מתוך החלפות פנסים עתידיות, אלא רק בסכום הגלובלי שנפסק, וכאחוז מההחזרים הכספיים שיינתנו לחברי הקבוצה ששילמו בעבור החלפת פנסים מכיסם (תוך שהן מציינות, ביחס לרכיב אחרון זה, כי אין חברי קבוצה כאלה). כך, לטענתן, משום שהחלפות הפנסים העתידיות הן המשך של מדיניות בה נקטו הנתבעות עוד לפני הגשת בקשת האישור וללא שום קשר אליה, ועל כן אין לייחס למבקשת ובאי הכוח המייצגים כל הישג בגינן. מעבר לכך הצביעו הנתבעות על התוצאה הכספית הקיצונית העלולה לנבוע מהמנגנון שקבע בית המשפט קמא לפסיקת גמול ושכר טרחה, אשר לפי תחשיביהן עלולה להביא לחיובן בסכום של כ-10 מיליון ש"ח – וזאת אם כל 29,517 החלפות הפנסים הפוטנציאליות ימומשו. ביום 20.3.2025 נערך דיון קדם-ערעור בערעורים (במאוחד), ולמחרת נקבע בהסכמת הצדדים מתווה דיוני, לפיו הנתבעות יגישו נתונים הנוגעים להחלפת הפנסים הפגומים. בהמשך הגישו הנתבעות את הנתונים האמורים, ולאחר הגשת התייחסויות הצדדים, ביום 22.6.2025 התבקשו הצדדים להציג את עמדתם באשר לאפשרות להכריע בערעורים בדרך של פשרה, כך שייקבע סכום גלובלי כולל שיבוא תחת הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט קמא, בטווח שבין 1 מיליון ש"ח ל-2 מיליון ש"ח (להלן: ההצעה). הנתבעות הסכימו להצעה, ולאחר קיום דיון קדם-ערעור נוסף ביום 24.7.2025, גם המבקשת המייצגת נתנה הסכמתה. בהמשך לכך, ביום 19.8.2025 הגישו הצדדים השלמות טיעון קצרות. בהשלמת הטיעון מטעם המבקשת המייצגת התבקשה קביעת גמול ושכר טרחה ברף העליון, קרי בגובה 2 מיליון ש"ח. נטען, בעיקרו של דבר, כי לפי הנתונים שהגישו הנתבעות, קצב החלפת הפנסים גדל באופן רציף ומשמעותי לאחר שהוגשה בקשת האישור, וביתר שאת לאחר מתן פסק הדין. לשיטת המבקשת המייצגת, הגורם הבלעדי לעלייה האמורה בקצב ההחלפות הוא הסדר הפשרה (ובפרט, שליחת מכתבי היידוע), כך שמדובר בהטבה ישירה לקבוצה שיש לזקוף לזכותה לעניין קביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה. עוד נטען, כי נוכח מחסור במלאי הפנסים שבידי הנתבעות, אשר נוצר בעקבות הגידול בקצב החלפת הפנסים, יש להניח כי שיעור ההחלפות המתואר אינו משקף במלואו את הקצב "האמיתי", בהינתן מלאי שלם של פנסים. יתרה מכך, המבקשת המייצגת גורסת כי די בתרומתה של בקשת האישור לעניין הארכת תקופת האחריות, כך שתחול 9 שנים ממועד מסירת הרכב (חלף 7 שנים, כפי שביקשו הנתבעות. ויובהר, כי לעמדת המבקשת המייצגת, גם הארכת האחריות מעבר ל-5 שנים נבעה מהגשת בקשת האישור), כדי להצדיק פסיקת גמול ושכר טרחה ברף הגבוה ביותר. זאת, מששוויה של הטבה זו מוערך על ידי המבקשת המייצגת בכ-16 מיליון ש"ח (וביחס לשנתיים שמעבר ל-5 שנות אחריות, מעריכה המבקשת המייצגת כי שוויין עומד על כ-14.43 מיליון ש"ח). לבסוף נטען, כי טענת הנתבעות לפיה חלק ניכר מהחלפות הפנסים מתבצעות עקב כשל במנגנון התריס, העומד ביסוד בקשת אישור אחרת שהוגשה נגד הנתבעות לאחר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה בענייננו (ת"צ 45962-04-24 שעודנו מתנהל. להלן: עניין שלזינגר), אינה יכולה לעמוד, הן מפני שטענה זו לא נטענה בשלבים מוקדמים יותר של ההליך, והן מפני שהנתבעות טענו טענה סותרת בתשובה לבקשת האישור בעניין שלזינגר. בהשלמת הטיעון מטעם הנתבעות, לעומת זאת, התבקשנו להעמיד את הגמול ושכר הטרחה בתחתית המתחם שהוסכם עליו, בגובה 1 מיליון ש"ח. הנתבעות מדגישות כי הוסכם על הכול כי הסדר הפשרה אך עיגן את המדיניות בה נקטו הנתבעות עוד קודם להגשת בקשת האישור, וללא קשר אליה, תוך הוספת רכיב היידוע. לפיכך, נטען כי טענות המבקשת המייצגת באשר לשינויים לכאורה בהתנהלות הנתבעות בעקבות בקשת האישור – סותרות את ההסכמות שבבסיס הסדר הפשרה, ועל כן חסרות תום לב. ביטוי נוסף לחוסר תום הלב, כך על פי הנטען, הוא טענות באי הכוח המייצגים בעניין שלזינגר, שהן ההפך הגמור מטיעונם כאן, שכן בענייננו, נטען על ידם שבקשת האישור גרמה לרוב החלפות הפנסים ברכבים הרלוונטיים, ואילו בעניין שלזינגר, הם טוענים כי מחצית מההחלפות נדרשות בגין התקלה שנדונה שם. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי מגמת העלייה בקצב החלפות הפנסים לאחר הגשת בקשת האישור, המשיכה את המגמה שהחלה באופן עצמאי עוד קודם להגשתה; וכי העלייה האמורה נובעת מהתיישנות הפנסים, מחשיפתם לשמש ולחום באופן ממושך ומבלאי סביר – ולא מהגשת בקשת האישור. עוד גורסות הנתבעות, כי יש להסביר עלייה זו בכך שעקב מכתבי היידוע, או החשיפה לפרסומים בעיתונות, חברי הקבוצה הקדימו את החלפת הפנסים שהיו צפויים לבצע ממילא, במוקדם או במאוחר; ובמכלול, בשלב הזה, קצב ההחלפה אינו עולה על הצפוי, כפי שהוערך. לפיכך, אין ללמוד מנתונים אלו כי הסדר הפשרה העלה תועלת משמעותית לחברי הקבוצה. אשר לתרומה הטמונה בהארכת תקופת האחריות, נטען כי גם ללא הגשת בקשת האישור היו הנתבעות ממשיכות להחליף את הפנסים על חשבונן, לפי הצורך; כי רצונן להגביל את תקופת האחריות נבע מעצם קיומו של הדיון המשפטי בנושא, ומחשש שיוביל להגשת תביעות נוספות בתחום הרכב; וכי ממילא שווי הארכת התקופה, בהתאם לחישוב שהציגו, מוערך ב-8,266,695 ש"ח, כך שלפי התחשיב שביצע בית המשפט קמא, יש לפסוק גמול ושכר טרחה בגין תקופה זו בגובה 992,003 ש"ח, לכל היותר. עוד הטעימו הנתבעות כי מוסכיהן כבר ביצעו בדיקות יזומות מטעמם לפני הסדר הפשרה; וכי טענת המבקשת המייצגת באשר למחסור במלאי הפנסים – נטענה באופן מלאכותי, לצורכי קביעת הגמול ושכר הטרחה בלבד. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים בדיוני קדם-הערעור, ועיינתי בטענותיהם בכתובים, מצאתי להעמיד את הסכום הכולל של גמול ושכר טרחה על 1.8 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ לרכיב שכר הטרחה), בהתאם לשיקולים שיפורטו להלן, וכך אציע לחבריי לעשות. בכל הנוגע לתועלת שצמחה לחברי הקבוצה, אם נבור את המוץ מן התבן בטענות הצדדים נקודת המוצא לדיון היא שבמקרה דנן הנתבעות השכילו להכיר באחריותן לתקלה (במסגרת תקופת האחריות), ולהחליף פנסים על חשבונן, עוד בטרם הוגשה בקשת האישור. לפיכך, אין לייחס להליך הייצוגי, לרבות הסדר הפשרה שהושג במהלכו, את התועלת שבעצם נטילת האחריות מצד הנתבעות לפגם, ומתן מענה ראוי ללקוחות שפנו אליהן. כבר מטעם זה, מנגנון חישוב הגמול ושכר הטרחה שקבע בית המשפט קמא אינו יכול לעמוד, באשר יש להניח לטובת הנתבעות כי חלק משמעותי מההחלפות שיבוצעו לאחר פסק הדין היו מבוצעות על ידי הנתבעות (ועל חשבונן) ממילא, אף ללא ההליך הייצוגי. ודוק, הנחה זו מתחייבת לא רק משיקולי הגינות, אלא גם על מנת לעודד עוסקים ליטול מיוזמתם אחריות לפגמים שנפלו במוצריהם, ולא להמתין להליך הייצוגי בטרם מתן פתרון צרכני הולם. באופן קונקרטי, מהנתונים שסיפקו הנתבעות עולה כי ביצעו כ-750 החלפות לפני שהוגשה בקשת האישור (מרץ 2022), וכ-6,600 החלפות עד מועד מתן פסק דין המאשר את הסדר הפשרה (אוקטובר 2024). בהינתן שאין חולק שהבעיה מתעצמת לאורך השנים, יש להניח לטובת הנתבעות שגם אלמלא ההליך הייצוגי היו מבצעות החלפות של כמות ניכרת של פנסים מיוזמתן – ועל החלפות אלה אין הצדקה לזכות את מגישי ההליך הייצוגי בגמול ושכר טרחה. ועדיין, אין ספק כי ניהול ההליך תרם תרומה בלתי-מבוטלת לחברי הקבוצה במספר היבטים. האחד, הסדר הפשרה יצר זכות להשבת תשלומים שכבר שולמו על ידי חלק מחברי הקבוצה, שנשאו בעלות החלפת פנס בעצמם (אך יש להבהיר כי מדובר בתועלת מוגבלת, שכן הנתונים מלמדים שעסקינן במקרים בודדים בלבד); השני, כתוצאה מהגשת בקשת האישור, הפכה מדיניותן הוולונטרית של הנתבעות להתחייבות משפטית תקפה (וראו סעיף 16 לתשובת הנתבעות לבקשת האישור); השלישי, מקובלת עליי טענת המבקשת המייצגת, לפיה יש לזקוף לזכותה את הארכת תקופת האחריות, מעבר לתקופה לה הסכימו הנתבעות (7 שנים), ואולי אף מעבר לכך (שהרי, תקופת האחריות עמדה על 5 שנים), ממועד מסירת הרכב. זאת, מהטעם שבשים לב לטענות שנטענו על ידי הנתבעות לעניין זה בבית המשפט המחוזי, קשה להניח לזכותן שאכן היו ממשיכות להחליף את הפנסים הפגומים ללא עלות גם בחלוף תקופה כה משמעותית מתום תקופת האחריות; רביעית, פשיטא כי קיים ערך גם ברכיב היידוע, שאין חולק כי הוסכם עקב הגשתה של בקשת האישור. יוזכר כי בתחילת הדרך, סברו באי-כוח הנתבעות ש"כל הבדיקות שערכו [הנתבעות] העלו כי לא מדובר בעניין רוחבי אלא נקודתי בלבד" (סעיף 14 לתשובה לבקשת האישור). בקשת האישור תרמה איפוא לחברי הקבוצה גם בכך שהיא עימתה את הנתבעות עם תפיסתן השגויה ביחס להיקף התקלה, באופן שגרר אחריו את יידוע חברי הקבוצה בדבר הפתרון המערכתי המוצע להם. אשר לטרחת המבקשת ובאי הכוח המייצגים והסיכון שנטלו על עצמם עם הגשת בקשת האישור, אלה אינם גדולים. התובענה טרם התבררה לגופה והסדר הפשרה גובש בשלב מקדמי ביותר בהליך, כך שהמשאבים שהשקיעו הצדדים בניהול ההליך לא היו רבים (כך, הגם שנדונה בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומענה על שאלון שהגישה המבקשת המייצגת, כבר בשלב מקדמי זה). כמו כן, בקשת האישור הוגשה אמנם נגד קיה, שהיא נתבעת זרה, אולם במהלך ניהולה לא ננקטו על ידי הנתבעות הליכים מכבידים האופייניים להתדיינות צרכנית נגד נתבעות זרות (למשל, ענייני המצאה כדין, כפירה בסמכות שיפוט, ברירת הדין החל וכיוצא באלה). בנוסף, העילות שביסוד בקשת האישור לא היו כרוכות בסיכון בהיקף ניכר. לבסוף, אין לכחד, כי עניינה של בקשת האישור אינו חריג ביחס לתובענות ייצוגיות המוגשות בתחום צרכנות הרכב. ועדיין, ברי כי פגם הנוגע לפיחות בעוצמת האור בפנסים עלול לגרור אחריו השלכות משמעותיות. איזון בין כל האמור לעיל, הביא אותי להציע לצדדים כי סכום הגמול ושכר הטרחה יהיה בטווח שבין 1 מיליון ש"ח ל-2 מיליון ש"ח. הצעה זו התבססה על נתוני האמת שסיפקו הנתבעות ביחס לקצב החלפת הפנסים לפני הגשת בקשת האישור, לאחר הגשתה ובעקבות הסדר הפשרה. לאחר בחינת נתונים אלה ובשים לב לטיעונים בכתב שהוגשו על ידי הצדדים, הערכתי הגסה היא שיש לייחס להליך הייצוגי תועלת המשקפת החלפה של 15% מסך הפוטנציאל שהיה קיים במועד הגשת בקשת האישור (סך הפנסים ברכבי הנתבעות בניכוי הפנסים שהוחלפו עד הגשת בקשת האישור), דהיינו כ-5,300 פנסים. משמעות הדברים היא ששכר הטרחה והגמול צריך לעמוד, לפי הערך שייחס בית המשפט קמא לכל החלפה (2,824 ש"ח) ואחוזי הגמול ושכר הטרחה בהם נקב (10% ו-2%) – קביעות בהן לא ראיתי מקום להתערב, בהיותן סבירות במכלול נסיבות העניין – על 1.8 מיליון ש"ח. סוף דבר: אם תישמע דעתי, גובה הגמול ושכר הטרחה שישלמו הנתבעות למבקשת ובאי הכוח המייצגים יעמוד על 1.8 מיליון ש"ח, כאשר מתוכם 300,000 ש"ח ישולמו כגמול ו-1.5 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס) ישולמו כשכר טרחה. הגמול ושני שליש משכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה. יתרת שכר הטרחה תשולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי דין ממועד מתן פסק דין זה, בתוך 7 ימים מהמועד בו יאשר בית המשפט קמא כי הושלם ביצוע הסדר הפשרה. סכומים אלה יבוא תחת הסכומים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא הן ברכיב הגמול, הן ברכיב שכר הטרחה והן ברכיב ההוצאות. בהינתן שהליך זה הסתיים בפשרה, אין צו להוצאות בערכאה זו. עופר גרוסקופף שופט הנשיא יצחק עמית: אני מסכים. יצחק עמית נשיא השופט חאלד כבוב: אני מסכים. חאלד כבוב שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, ט"ו אדר תשפ"ו (04 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט