4 בבית המשפט העליון עע"מ 55609-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: מוחמד עארף סלים מסלם נגד המשיבים: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש 4. ראש המנהל האזרחי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 5.2.2026 בעת"מ 16357-12-25 בשם המערער: עו"ד מאג'יד חמדאן פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 5.2.2026 בעת"מ 16357-12-25. בפסק הדין נדחתה עתירת המערער נגד החלטת משיבה 2 (להלן: ועדת המשנה לתכנון או הוועדה) לדחות ערר שהגיש על החלטת משיבה 1 (להלן: ועדת המשנה לפיקוח), בה נדחתה בקשתו למתן היתר בנייה ביחס למבנה בלתי חוקי באדמות הכפר דומא (להלן: המבנה). ביום 28.8.2022 ניתן צו הפסקת עבודה ביחס למבנה. בעקבות זאת הגיש המערער לוועדת המשנה לפיקוח בקשה למתן היתר בנייה לצורך הכשרת המבנה. בקשתו נדחתה לאחר דיון ביום 29.5.2023 מטעמים רבים, ובהם אי-צירוף הסכמת יתר בעלי הזכויות במקרקעין עליהם הוקם המבנה; מדידה חלקית של חלקת המקרקעין הרלוונטית; הקמת המבנה ללא תכנית מפורטת מאושרת; ביצוע חלוקה בפועל ללא תכנית מפורטת או תכנית חלוקה מאושרת; קיומו של שיפוע חריף בתחום השטח מושא המבנה; והיות המבנה מרוחק מריכוזי בינוי מוסדרים. ערר שהגיש המערער על החלטה זו לוועדת המשנה לתכנון נדחה ביום 23.11.2025. הוועדה חזרה בהחלטתה על נימוקי ועדת המשנה לפיקוח והוסיפה כי מדובר במבנה מגורים שהוקם בשטח שייעודו חקלאי, וכי הוא מצוי באתר ארכיאולוגי מבלי שצורפו לכך האישורים הנדרשים. לאור כל האמור נקבע כי אין היתכנות תכנונית להכשרת המבנה. המערער לא השלים עם ההחלטה האמורה וביום 7.12.2025 הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בין היתר נטען כי תכנית המתאר שמכוחה נקבע ייעוד הקרקע כחקלאית נקבעה בשנות ה-40 של המאה הקודמת, והגיעה העת לבטלה ולהחיל במקומה תכנית שתשקף את האינטרס של תושבי האזור. מה גם, שבתי מגורים רבים שנבנו בשטחים חקלאיים קיבלו היתר. השטח גם הוכרז כאתר ארכאולוגי אך זאת רק בשנת 2025, והוועדות לא הציגו כל מסמך מקצועי המוכיח כי המבנה מצוי בתוך השטח המוכרז הכולל שרידים ארכיאולוגיים ברי-שימור. זאת כאשר מחוות דעת מומחה מטעמו עולה כי המבנה אינו פוגע בעתיקות והריסתו לא תועיל לשמירה על האתר. בכל מקרה, ביום 22.11.2025 הוא הגיש בקשה להוצאת המבנה משטח האתר הארכיאולוגי, וטרם קיבל על כך תשובה עניינית. המערער גם הציג מסמכים ברורים המוכיחים את זיקתו לחלקה שעליה הוקם המבנה, לרבות צו ירושה הקובע כי הוא אחד היורשים החוקיים של בעל החלקה, כאשר יתר היורשים מכירים בזכותו לעשות שימוש בשטח שעליו בנוי המבנה. בנוסף על כל אלה נטען כי הדרישה למדידת מלוא החלקה אינה סבירה ומידתית ונעדרת הצדקה תכנונית; כי המערער הכין תכנית מפורטת ומפת מדידה, אך הגשתה נמנעה בעקבות סירוב המפקד הצבאי לקבלה; כי העובדה שמדובר בחלוקה בפועל ללא תכנית מפורטת מאושרת אינה מצדיקה סירוב אוטומטי לבקשה; כי על מנת לסרב למתן היתר בשל שיפוע במקרקעין יש צורך לערוך בדיקה הנדסית פרטנית, דבר שלא נעשה במקרה זה; כי המבנה ממוקם באמצע שכונה הכוללת עשרות מבנים מחוברים למים ולחשמל; וכי החלטות הוועדות פוגעות בזכויותיו של המערער ולוקות בחוסר סבירות קיצוני. המשיבים טענו מצדם כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים משאין עוררין כי הבינוי הוקם ללא היתר בנייה, תוך עשיית דין עצמי. אין גם עילה להתערבות בהחלטות הוועדות לגופו של עניין, אשר ניתנו על בסיס נימוקים תכנוניים מובהקים. הנטל לקבלת היתר בנייה בשטח שהוכרז כאתר ארכיאולוגי מוטל על המבקש זאת, ואין מקום להיפוך הנטל כפי שמבקש המערער לעשות; כי השטח הוכרז כאתר ארכיאולוגי כבר בשנת 1944 ותוכן חוות דעת המומחה שהגיש אינו עולה בקנה אחד עם חוות הדעת מטעמם; כי בקשת המערער להוצאת המבנה משטח האתר הארכיאולוגי לא הוגשה לכתובת הרלוונטית, ובכל מקרה גם אם היא תאושר, לא יהיה בכך כדי לגרוע משאר הליקויים התכנוניים בבקשת ההיתר; כי הדרישה למדידה מלאה של החלקה בה נמצא המבנה נעשתה בהתאם לדין, וכך גם הדרישה כי חלוקה בפועל תיעשה רק באמצעות תכנית; כי המערער לא הוכיח זיקה מלאה למקרקעין כנדרש; וכי גם אם הייתה מוגשת תכנית מפורטת, אין בכך כדי לעכב את הליכי האכיפה ביחס למבנה. יצוין כי בדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי הודיעה באת-כוח המשיבים כי הם אינם עומדים על הנימוק שעניינו בשיפוע השטח. בסופו של דבר, ביום 5.2.2026 דחה בית המשפט את העתירה. נקבע כי שעה שהמבנה יועד למגורים והוקם בשטח שנועד לחקלאות, אין בטענות המערער כי הגיעה העת לשנות את התכנית כדי לסייע לו. כמו כן, המבנה הוקם באתר ארכיאולוגי שהוכרז כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כאשר בקשת המערער להחרגת המבנה משטח זה חסרת סיכוי להתקבל נוכח קרבתו לממצאים ארכיאולוגיים. המערער אמנם הגיש חוות דעת לתמיכה בטענותיו בעניין זה, אולם חוות דעת לא הוגשה לוועדות בטרם קבלתן החלטותיהן ואף לא לעתירה, אלא רק לפני הדיון בה. בנוסף נקבע כי משהחלקה נמדדה באופן חלקי בלבד, ומשעה שרשימת בעלי הזכויות במקרקעין צורפה רק לעתירה ולא קודם לכן, לא הוכחה זיקת המערער למקרקעין מושא המבנה. מכאן הערעור שלפנינו. בערעורו מגולל המערער שלל שגגות שנפלו לשיטתו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בכלל זה לא ניתן משקל לכך שהמבנה הוקם כבר בשנת 2018, לפני שרכש את זכויותיו בו; שמדובר במבנה המשמש קורת גג ל-11 נפשות; שהוא הגיש בקשה לאישור תכנית מפורטת אך זו טרם הוכרעה, וכך גם בקשתו להחרגת המבנה מהאתר הארכיאולוגי; שמחוות הדעת שהציג עולה כי המבנה אינו מהווה כל הפרעה לאתר הארכיאולוגי; שהמשיבים חזרו בהם מהנימוק הנוגע לשיפוע הקרקע, דבר המלמד על שרירות דעתם של הגורמים התכנוניים; ולכך שהחלטת המשיבים פוגעת בזכויות היסוד שלו ושל בני משפחתו. כן נטען כי בית המשפט הפר את חובת ההנמקה, ודן בהליך "כאילו מדובר בסדר דין מהיר". לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. כידוע בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתן של רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו, והתערבותו בהחלטותיהן תיעשה במשורה ורק בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות זאת (ראו לדוגמה לאחרונה: עע"מ 47014-02-26 עדרה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (19.2.2026) (להלן: עניין עדרה); וראו גם: עע"מ 74686-12-24 חסאן נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש, פסקה 10 (2.3.2025); עע"מ 56116-09-24 סולימאן נ' ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 10 (14.10.2024)). במקרה זה, בית המשפט לעניינים מינהליים מצא כי לא עלה בידי המערער להציג עילה המצדיקה התערבות בהחלטות הוועדות, ואין כל מקום להתערב במסקנתו. מעבר לכך שהמערער לא הצביע על צידוק ממשי לכשלים שמצאו הוועדות בבקשת ההיתר שהגיש, ובכלל זה המדידה החלקית של המקרקעין וביצוע חלוקה בפועל ללא תכנית מפורטת מאושרת; אין חולק כי המבנה שהכשרתו מבוקשת מצוי בתחום אתר ארכיאולוגי, עניין המציב משוכה משמעותית בפני המערער ומצביע על חוסר היתכנות תכנונית להכשרת המבנה (וראו בהקשר זה: בג"ץ 1603/23 בדחה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 16 (6.3.2023) (להלן: עניין בדחה); בג"ץ 1862/21 חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 11 (8.11.2021); עע"מ 6569/20 נג'אג'רה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (17.11.2021)). המערער אמנם הגיש בקשה להחרגת המבנה מתחומי האתר וזו טרם הוכרעה, אולם אין הדבר מחייב את עיכוב הליכי האכיפה (ראו והשוו: עניין בדחה, פסקה 17; בג"ץ 8999/22 שהוואן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (5.2.2023)). הוא הדין גם בנוגע לבקשתו לאישור תכנית מפורטת (עע"מ 47014-02-26‏ עדרה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (19.2.2026); בג"ץ 5030/22 תנועת רגבים נ' שר הביטחון, פסקאות 5-1 (20.8.2023)). בשולי הדברים יוער כי גם לא מצאנו פגם באופן שבו נימק בית המשפט את פסק דינו, בו ניתן משקל לשיקולים המרכזיים הרלוונטיים וכך גם לעיקר הטענות שהעלה המערער. אף לא מצאנו דופי באופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט. אדרבה, בית המשפט דחה את העתירה רק לאחר קבלת תגובת המשיבים, תשובת המערער לתגובה זו וקיום דיון במעמד שני הצדדים (והשוו: עניין עדרה, פסקה 9 והאסמכתאות שם). הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ו (26 פברואר 2026). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת