7 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 66713-06-25 לפני: כבוד הרשם רון גולדשטיין המערערת: מרים ויסולי נגד המשיבים: 1. מרדכי גבריאלי 2. קבוצת דלק בע"מ 3. גבריאל לסט 4. עידן ולס 5. אבי הראל 6. כרמית אלרואי 7. רון רוני מילוא 8. יהודית טיטלמן 9. שמעון דורון 11. היועץ המשפטי לממשלה בקשת המשיב 1 למחיקת הערעור; תשובת המערערת מיום 5.2.2026 בשם המערערת: עו"ד אביעד ויסולי בשם המשיב 1: עו"ד עמית מנור פסק-דין 1. בקשה למחיקת הערעור בשל אי-הפקדת הערובה להבטחת הוצאות המשיבים. 2. הערעור דנא, שהוגש לבית משפט זה ביום 26.6.2025, מופנה כלפי פסק-דינה של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' צימרמן) מיום 10.4.2025 בת"צ 13382-04-20. בפסק-הדין אושר הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שהוגשה על-ידי המשיב 1 נגד המשיבים 9-2. הערעור הוגש על-ידי גב' מרים ויסולי, אשר התנגדה להסדר הפשרה בערכאה קמא. 3. בד בבד עם הגשת הערעור עתרה המערערת לשינוי סכום הערובה והעמדתה על סך 5,000 ש"ח. ביום 21.7.2025 ניתנה החלטתי הקובעת כי מאפייניו של ההליך אינם מצדיקים את הפחתת סכום הערובה בנסיבות העניין. הודגש באותה החלטה, בהקשר זה, כי המערערת לא טענה להיעדר יכולת כלכלית להפקדת הערובה ואף לא צירפה אסמכתאות כלשהן לתמיכה בכל טענה אפשרית מסוג זה. על כן נקבע, כי על המערערת להפקיד את הערובה בסכום הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין), עד ליום 31.7.2025, שאחרת עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן התראה נוספת. 4. ביום 25.7.2025 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להפקדת הערובה, בטענה כי בכוונתה לערער על ההחלטה מיום 21.7.2025. בהחלטתי מיום 14.8.2025, ניתנה למערערת הארכה המבוקשת. בהמשך, ביום 13.11.2025 הגישה המערערת ערעור על החלטתי מיום 21.7.2025. ערעורה נדחה ביום 28.12.2025 (ע"ר 38619-11-25 ויסולי נ' גבריאלי (28.12.2025) (כב' השופט ד' מינץ)). נוכח דחיית הערעור הגישה המערערת ביום 4.1.2026 "הודעה על הגשת ערובה בערעור". בהודעה צוין כי בהתאם לתקנות 6 ו-135 לתקנות סדר הדין, ובהמשך לפסק-הדין בערעור, הגישה המערערת "ערובה בערעור באמצעות כתב ערבות צד שלישי מטעם מר דני כרמי". בהודעה צוין עוד, כי העתק כתב הערבות המקורי הומצא על-ידי שליח למזכירות בית המשפט ביום 31.12.2025. 5. בהמשך ל"הודעה על הגשת ערובה בערעור" ניתנה ביום 7.1.2026 החלטתי בה נקבע כי אין די בהמצאת ערבות צד שלישי כדי לעמוד בתנאי של הפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערכאת הערעור, מבלי להגיש בקשה ערוכה כדין בעניין זה המפרטת (מעבר לפרטי זיהוי) על אודות הצד השלישי ומבלי שתיבחן איתנותו הפיננסית והקושי שעשוי להיגרם, אם בכלל, בגביית ההוצאות. בהקשר זה הופנתה המערערת לכללים שנקבעו לעניין זה ב-הש"א 4153/22 הפורום להסדר הוגן באמצעות גב' מרים ויסולי ואח' נ' זיגון (2.3.2023)). על רקע זה נקבע כי משלא הוגשה כל בקשה בעניין זה בהליך דנא, ומשממילא לא ניתן למערערת היתר להפקדת ערבות צד ג' תחת ערובה כספית, כי אז אין מקום לקבוע שהמערערת הפקידה ערובה כדין בהליך זה. 6. בהמשך להחלטה מיום 7.1.2026, הגיש המערערת, ביום 8.1.2026, "בקשה לפירוט מקורות סמכות חוקית ועיכוב ביצוע החלטה עד לאחר פסק דין בערעור". בבקשתה הלינה המערערת על כך שהחלטתי מיום 7.1.2026 ניתנה מבלי שהוגשה לבית המשפט כל בקשה בעניין אלא "ביוזמתו האישית של כב' הרשם, בלא שנפתח הליך דיוני מתאים ובלא שניתנה לצדדים זכות טיעון כלשהי עובר למתן ההחלטה". נטען, בהקשר זה, כי בהחלטה "לא צוין מקור סמכות חוקית המסמיך את בית המשפט, ובפרט את כב' הרשם, ליתן החלטה מסוג זה מיוזמתו האישית". בנסיבות אלה עתרה המערערת לכך שבית משפט זה "יפרט ויבהיר את דבר החקיקה" אשר הסמיך את בית המשפט ליתן את ההחלטה "מיוזמתו האישית". עוד נטען כי המערערת אינה משלימה עם ההחלטה מיום 7.1.2026 וכי בכוונתה לערער עליה. על כן, עתרה המערערת להורות על הארכת המועד לביצוע ההחלטה, כך שביצועה יעוכב עד לחלוף שבעה ימים לאחר מתן פסק-הדין בערעור. בהחלטתי מיום 11.1.2026 דחיתי את בקשת המערערת תוך שצוין, בין היתר, כדלקמן: "הלכה היא כי 'לרשם בית המשפט סמכות להורות על מחיקת ערעור שאינו עומד בתנאים הקבועים בדין, לרבות המועדים להגשתו. סמכות זו היא פועל יוצא מסמכות מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום ערעור שהוגש שלא על פי הוראות התקנות הרלוונטיות [...] המדובר בסמכות מנהלית הנתונה להפעלה הן לבקשת בעל דין, והן ביוזמת בית המשפט. היא אף לא מוגבלת לשלב שלפני קבלת הערעור לרישום וניתן להורות על מחיקת ערעור גם לאחר הגשתו' [...] בנוסף לכך, תקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין [...] קובעת כי מקום בו לא קיים בעל-דין את ההוראה המחייבת הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים, המעוגנת בתקנה 135(א) לתקנות סדר הדין, כי אז מוסמך בית המשפט 'להורות על מחיקת הערעור או על דחיית המועד להפקדתה' [...] בענייננו, הערבות צד ג' שהופקדה, מבלי שצורף כל הסבר כיצד הפקדת ערבות צד ג' במקרה זה מתאפשרת (משמדובר בחריג שבחריגים, כמפורט בהרחבה ב-הש"א 4153/22 הפורום להסדר הוגן באמצעות גב' מרים ויסולי ואח' נ' זיגון (2.3.2023); החלטה זו אוזכרה גם בהחלטתי מיום 7.1.2026), אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות והדין, ואפנה לעניין זה לנימוקים הנזכרים בהחלטה מיום 7.1.2026. לא למותר לציין כי בענייננו לא ניתנה כל הוראה המורה על מחיקת הערעור בשל אי הפקדת ערובה כדין. תחת זאת, ניתנה למערערת ארכה להפקדת הערובה. ממילא יכולה הייתה המערערת לנמק, גם לאחר מתן ההחלטה מיום 7.1.2026, כיצד ערבות צד ג' שהופקדה מתיישבת עם הוראות הדין והפסיקה, אך גם בבקשה מיום 8.1.2026 לא הוצג כל נימוק מבורר בהקשר זה. לפיכך, אין מקום לקבוע כי נפגעה זכות הטיעון של המערערת [...] בנסיבות העניין מצאתי לדחות את הבקשה להארכת המועד להפקדת הערובה, אשר נתבקשה על מנת לאפשר למערערת להגיש ערעור על ההחלטה מיום 7.1.2026. עסקינן בערעור שהוגש עוד בחודש יוני 2025 וטרם הוסדרה בו סוגיית הפקדת הערובה. למערערת כבר ניתן עיכוב ביצוע עת ביקשה לערער על ההחלטה מיום 21.7.2025 במסגרתה נדחתה בקשתה הקודמת בעניין הערובה. אין מקום לעיכוב נוסף של בירור ההליך הערעורי, באופן אשר עשוי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות של הצדדים האחרים, לרבות האינטרס שלהם בבירור מהיר של ההליך הערעורי. היעתרות לבקשה, משזו הפעם השנייה בה עותרת המערערת בבקשה דומה, אינה עולה, אפוא, בקנה אחד עם הוראות הדין המחייבות ניהול הליך משפטי 'באופן שוויוני, מידתי ויעיל' (תקנה 2 לתקנות סדר הדין). יודגש שוב: גם בבקשה מיום 8.1.2026, המערערת לא פירטה ולא הסבירה כיצד ערבות צד ג' שהוגשה, עולה בקנה אחד עם הכללים שנקבעו בדין להפקדת ערבות צד ג', תחת ערובה במזומן או בערבות בנקאית". 7. ביום 13.1.2026 הגישה המערערת "הודעה על הגשת ערובה והנמקה כיצד הערבות שהוגשה מתיישבת עם הוראות הדין והפסיקה". משהבקשה החזיקה למעלה מ-12 עמודים, בניגוד להוראות תקנות סדר הדין, ניתנה ביום 16.1.2026 החלטתי המורה על דחייתה מן המרשם. 8. ביום 18.1.2026 הגיש המשיב 1 בקשה למחיקת הערעור בשל אי הפקדת הערובה (להלן: הבקשה למחיקת הערעור). זאת, בטענה כי המערערת טרם הפקידה ערובה כדין בהליך, חרף ההחלטות השונות שהורו לה לעשות כן. 9. למחרת היום בו הוגשה הבקשה למחיקת הערעור, הגישה המערערת, ביום 19.1.2026, בקשה לפסלות רשם, "נוכח איומים והטלת אימה שהופנו כלפי המערערת מצד כב' הרשם ופעולות נוספות שלא כדין". בהחלטתי מיום 20.1.2026, בגדרה נדחתה בקשת הפסלות, ציינתי, בין היתר, כי המערערת לא הצביעה על עילה שיש בה כדי להצדיק את פסילתי מלדון בהליך דנן (ראו: סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית (1.10.2023)). בהקשר זה צוין בהחלטתי מיום 20.1.2026, כי החלטות דיוניות אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות וכי "חוסר שביעות רצונה של המבקשת מהחלטה שניתנה על ידי מותב זה, בהליך אחר שהגישה, אינו מקים ולו בקירוב עילת פסלות. ברי, כי אין בידי המבקשת האפשרות לבחור את המותב אשר ידון בעניינה" (ראו, הש"א 21699-11-25 פרומר נ' רשות המסים בישראל (11.11.2025). עוד הודגש בהחלטתי מיום 20.1.2026, כי הטענות לפיהן יש לראות החלטות דיוניות שניתנו על-ידי מותב זה משום "איומים והטלת אימה" הינן משוללות כל יסוד. צוין עוד, כי למותב זה אין כל עניין אישי בהליך, והטענות שהועלו על-ידי המערערת בדבר "ניגוד עניינים", אין בהן כל ממש. 10. ביום 4.2.2026 הגישה המערערת את תגובתה לבקשת המשיב 1 למחיקת הערעור. המערערת טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שהוגשה ללא תצהיר לאימות העובדות שביסודה, בניגוד לדרישת סעיף 50(1) לתקנות סדר הדין. לטענת המערערת, המסד העובדתי עליו נשענת הבקשה הוא כוזב ומוכחש על ידה לחלוטין. בנוסף, המערערת שבה וטוענת כי הפקידה ערובה כדין ביום 31.12.2025 במזכירות בית המשפט העליון. מדובר בערבות צד שלישי חתומה על ידי מר דני כרמי על סך 35,000 ש"ח. לטענתה, תקנה 6 לתקנות סדר הדין מגדירה במפורש "ערבות צד שלישי" כאחת החלופות התקפות להגדרת "ערובה", בשונה מההסדר שהיה קיים בתקנות הישנות. לגישת המערערת, ההחלטה מיום 7.1.2026, המתנה את קבלת ערבות צד ג' בהגשת פירוט על אודות הצד השלישי ואיתנותו הפיננסית, לוקה בהיעדר הנמקה ומהווה חריגה מסמכות. המערערת גורסת כי תנאים אלו אינם מעוגנים בתקנות או בכל דבר חקיקה אחר. הוספת תנאים אלו על ידי בית המשפט מהווה, לטענתה, "חקיקה שיפוטית" אסורה. המערערת ציינה כי אין לה קושי מעשי להוכיח את חוסנו הכלכלי של הצד השלישי, אך עקרונית המחוקק לא דרש זאת. המערערת מדגישה כי סילוק הליך על הסף הוא סנקציה חריגה וקיצונית ביותר, השמורה למקרים נדירים. לטענתה, תקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין מציעה סעד חלופי ומידתי של דחיית מועד ההפקדה. מחיקת ערעור בזכות אך ורק בשל דחיית ערבות צד ג' שהופקדה בהתאם לתקנות, מהווה לשיטתה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות ובזכות הערעור שלה. לבסוף, המערערת מפנה לכך שהבקשה למחיקת הערעור הוגשה על ידי המשיב 1 כאשר יתר המשיבים לא העלו כל התנגדות לערובה שהופקדה. אי לכך, המערערת טוענת כי גם אם נדרשת ערובה כספית, המשיב 1 זכאי לכל היותר להפקדת ערובה כספית בגין חלקו היחסי בלבד, העומד על 1/13 מסכום הערובה הכולל. 11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת השתלשלות העניינים בהליך, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להימחק מחמת אי הפקדת ערובה כדין. תחילה יש לדחות את טענת המערערת שלפיה דין הבקשה לסילוק הערעור להידחות מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר. זאת, משום שכלל העובדות הרלוונטיות למחיקת הערעור בשל אי-הפקדת הערובה עולות במישרין מתוך תיק בית המשפט ומההחלטות שניתנו בהליך. 12. לגוף הבקשה, וכפי שתואר בהרחבה לעיל, הערעור דנא הוגש עוד בחודש יוני 2025. מאז מועד זה, ניתנו למערערת הזדמנויות רבות ומספר ארכות שנועדו לאפשר לה להסדיר את סוגיית הערובה כנדרש. בכל הנוגע לחובה שבהגשת בקשה ערוכה כדין לעניין הפקדת ערבות צד ג', הכוללת את פירוט הנתונים הרלוונטיים על אודות איתנותו הפיננסית של הערב, אין לי אלא לחזור על כל האמור בהחלטות הרבות שניתנו עד כה בהליך ואשר תוארו לעיל בהרחבה. ויודגש: המערערת לא הגישה בקשה סדורה להכיר בערבות צד ג' כערובה כדין. הבקשה היחידה שהוגשה על ידה בניסיון לנמק סוגיה זו הוגשה ביום 13.1.2026, ואולם זו נדחתה ביום 16.1.2026 משהוגשה בהיקף העולה על מגבלת העמודים הקבועה בתקנות סדר הדין. לאחר מכן, בחרה המערערת שלא להגיש בקשה מתוקנת. משכך, נכון לעת הזו אין כל בקשה תלויה ועומדת בעניין זה בפני בית המשפט. חלף תיקון המחדל והגשת בקשה סדורה, הגישה המערערת בקשות דיוניות אחרות שנדחו כולן. 12. בסופו של דבר, התנהלותה הדיונית של המערערת הובילה לכך שחלפו כתשעה חודשים ממועד הגשת הערעור, וטרם הוסדרו הליכי הפקדת הערובה. משלא הופקדה הערובה כפי הוראותיו הברורות והנשנות של בית המשפט, ועל יסוד הוראות הדין והפסיקה, אכן אין כל הצדקה להותיר הליך זה תלוי ועומד, כפי שטען המשיב 1 ובצדק. המשך בירור ההליך בנסיבות אלה, נוכח מחדליה המתמשכים של המערערת, פוגע בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים ומנוגד לעקרונות של יעילות דיונית. יוער, בשולי הדברים, כי אין ממש בטענת המערערת כי המשיב 1 זכאי לדרוש רק את חלקו היחסי בערובה. הערובה הקבועה בתקנות נועדה להבטיח את הוצאות ההליך כולו, ואי הפקדתה כדין מהווה פגם היורד לשורשו של ההליך ומצדיק את מחיקתו, ללא קשר להיקף המשיבים העומדים על הפקדת הערובה. 13. אשר על כן, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 135(ג) לתקנות סדר הדין, אני מורה על מחיקת הערעור. המזכירות תסגור את התיק. המערערת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך 1,500 ש"ח. ניתן היום, י"ד אדר תשפ"ו (03 מרץ 2026). רון גולדשטיין, שופט רשם