3 בבית המשפט העליון עע"מ 72015-02-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: לירן כרמלי נגד המשיבה: עיריית תל אביב-יפו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 31.12.2024 בת"צ 4508-01-19 שניתן על ידי סגנית הנשיא, כבוד השופטת אביגיל כהן תאריך ישיבה: כ"ח בתמוז התשפ"ה (24.7.2025) בשם המערער: עו"ד יואב גותי; עו"ד מירה רשף בשם המשיבה: עו"ד גיא מונין פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינו של הערעור דנן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגנית הנשיא, כב' השופטת אביגיל כהן) מיום 31.12.2024 בת"צ 4508-01-19, בגדרו נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה. בתמצית, ביום 2.1.2019 הגיש המערער, מר לירן כרמלי, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, עיריית תל אביב-יפו (להלן, בהתאמה: המבקש המייצג, בקשת האישור ו-העירייה). בבקשת האישור טען המבקש המייצג כי הליכי הגבייה של חובות שונים שהעירייה מבצעת מכוח פקודת המסים (גביה) (להלן, גם: הפקודה) מפרים את הדין, ומשכך העירייה אינה רשאית לגבות בגינם הוצאות אכיפה. כך, נטען, בין השאר, כי העירייה מפרה את הדין במשלוח מכתב הדרישה הראשונה לתשלום החוב (בהתאם לסעיף 4 לפקודה. להלן: המכתב הראשון). זאת שכן עובר לשליחת המכתב הראשון, על העירייה למסור לחייב, לשיטת המערער, הודעה על-אודות קיומו של חוב (להלן: הודעת חוב). על כן, אף אינה רשאית על פי הנטען לגבות בגין המכתב הראשון הוצאות אכיפה. כן נטען כי המכתב הנוסף ששולחת העירייה לאחר משלוח המכתב הראשון (להלן: המכתב השני), אינו יכול להוות לפי הדין, למרות האמור בכותרתו, "מכתב דרישה לתשלום מיידי". זאת מאחר שבטרם שליחת מכתב מסוג זה, היה על העירייה למנות גובה מס בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיף 5 לפקודה. משכך, אף בפעילות העירייה בנוגע למכתב השני היא מפרה את הדין, ואינה יכולה לחייב בגינו בהוצאות אכיפה. בתגובתה טענה העירייה כי דין התובענה להידחות על הסף, ולחלופין לגופה משזו נעדרת עילה. לאחר שהתקיימו בפני בית משפט קמא 7 דיונים הכוללים קדמי משפט ודיוני הוכחות, וכן התקיים הליך גישור שלא צלח, פסק בית המשפט המחוזי ביום 31.12.2024 כי דין בקשת האישור להידחות (להלן: פסק הדין). תחילה, נקבע כי קיימת למבקש המייצג עילת תביעה אישית ביחס לחובות ארנונה בלבד, ולא ניתן לכלול בקבוצה המיוצגת חייבים שהעירייה גבתה מהם חובות אחרים. בהמשך, קבע בית המשפט קמא שלא הוכחה אפשרות סבירה כי השאלות השנויות במחלוקת בהליך יוכרעו לטובת הקבוצה. כך, נקבע כי תקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011 קובעות נטל לשליחת הודעה על החוב רק ככל שמבקשים לגבות את הסכום הנקוב בגין משלוח דרישה ראשונה בכתב בדואר רשום, ולא כשמבקשים לגבות את הסכום (הנמוך יותר) הקבוע ביחס לדרישה ראשונה בכתב שאינה כרוכה במשלוח דואר רשום (ראו פרט (1) בטבלה שבסעיף 1 לתקנות). לפיכך אין הדין מטיל כל חובה או נטל לשלוח הודעת חוב בטרם משלוח המכתב הראשון, כאשר המכתב הראשון נשלח בדואר רגיל (כפי שנעשה בעניינו של המבקש המייצג). עוד נקבע כי גם במשלוח המכתב השני לא נפל פגם, וכי העירייה לא הייתה מחויבת למנות גובה מס לפני שליחתו (וזאת מכיוון שהן המכתב הראשון והן המכתב השני נשלחו לפי סעיף 4 לפקודה). על בסיס טעמים אלו ואחרים, נדחתה בקשת האישור, והמבקש המייצג חויב בהוצאות בסך של 15,000 ש"ח. מכאן הערעור דנן, במסגרתו שב המבקש המייצג על טענותיו בערכאה קמא. בתום ישיבת קדם-ערעור שנערכה בפניי ביום 24.7.2025, וכדי להביא את התיק לסיום בדרך של פשרה, המשרתת את טובת התושבים, הצעתי לצדדים כי הערעור ידחה בכפוף לכך שהעירייה תשלח מעתה ואילך, לפנים משורת הדין, הודעת חוב לפני משלוח המכתב הראשון, וזאת גם כשמכתב זה לא נשלח בדואר רשום. בנוסף הצעתי כי העירייה תסכים לפסיקת גמול ושכר טרחה צנועים למבקש המייצג ובאי-כוחו למרות דחיית התובענה הייצוגית. בהודעת העירייה מיום 21.9.2025 היא מסרה כי אינה רואה אפשרות להתחייב למשלוח הודעת חוב בכל מקרה, מקום שהוברר כי אין חובה כזו על פי החוק. יחד עם זאת ציינה העירייה כי מזה שנים, במקביל למשלוח שוברי תשלום דו-חודשיים לארנונה, היא שולחת לחייבים גם מסרונים והודעות דוא"ל אודות החוב (ככל שיש בידיה פרטים אלה). בהמשך לכך, הותירה העירייה את סוגיית הגמול ושכר הטרחה לשיקול-דעת בית המשפט. ביום 2.11.2025, הודיע המבקש המייצג על הסכמתו להסתלק מהערעור, בכפוף לתשלום גמול ושכר טרחה לפי שיקול דעת בית המשפט. משכך, התבקשו הצדדים להגיש השלמות טיעון בעניין זה. לטענת המבקש המייצג, יש לפסוק גמול ושכר טרחה משמעותיים, לצד החזר הוצאות משפט, משני טעמים מרכזיים. ראשית, נטען שמדובר בהליך ארוך שהושקעו בו משאבים משמעותיים, כאשר התנהלותה הדיונית של העירייה תרמה להתארכות ההליך. שנית, המבקש המייצג טוען כי התובענה חשפה פגם מהותי בעבודת העירייה, והביאה לקביעה חשובה באשר לסיווגו של המכתב השני. כמו כן, טוען המבקש המייצג כי בקשת האישור הביאה לשינוי בהתנהלות העירייה בפועל גם באשר למשלוח הודעת החוב קודם לשליחת המכתב הראשון. מנגד, העירייה סבורה כי המבקש המייצג אחראי להתארכות ההליך, שכן הלה ביקש לקיים בתובענה בירור עובדתי, אף שהמחלוקת ביסוד בקשת האישור היא משפטית. כמו כן, היא מוסיפה שיש להתחשב גם בכך שהיא נשאה לבדה בעלות הליך הגישור. לעניין הטענה כי בקשת האישור הביאה לחשיפת פגם בהתנהלות העירייה – זו מדגישה כי טענות המבקש המייצג בעניין זה נדחו, וכי גם הצעת בית המשפט לא התייחסה לסוגיית סיווג המכתב השני אליה התייחס המבקש המייצג. לאור האמור לעיל, בהסכמת הצדדים, הערעור על פסק הדין נדחה. אשר לפסיקת גמול ושכר טרחה למבקש המייצג ובאי-כוחו – משהותירה העירייה את הסוגיה לשיקול דעתנו ולאחר עיון בעמדות הצדדים, מצאנו להורות על ביטול ההוצאות שנפסקו בפסק הדין קמא, וכן לפסוק גמול ושכר טרחה צנועים למרות דחיית הערעור (השוו: ע"א 6403/22 צור נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (6.3.2025)). זאת בשל תרומתה של התובענה הייצוגית דנן לחידוד הנהלים הקיימים אצל העירייה ביחס להוצאת דרישות תשלום לפי הפקודה – הן הצפת הקושי הטמון בכך שהדין אינו מחייב מסירת הודעת חוב בטרם שליחת המכתב הראשון שלא בדואר רשום; הן הבהרה כי כל עוד המכתב השני נשלח לפני שמונה גובה מס, הרי שיש לסווגו כדרישה לפי סעיף 4 לפקודה (ולא כדרישת גובה המס לפי סעיף 5 לפקודה). ביחס להיבט הראשון נוסיף כי גם אם המחוקק לא קבע חובה כללית למסור הודעת חוב בטרם פתיחה בהליכים לפי הפקודה, הרי שזוהי בוודאי פרקטיקה ראויה, בגדר "ועשית הישר והטוב", שכן מוטב להקדים דרישה רכה מסוג זה בטרם פנייה להליכים הנוקשים הקבועים בפקודה. סוף דבר: העירייה תשלם למבקש המייצג גמול בסך 4,500 ש"ח ושכר טרחה לבאי-הכוח המייצגים בסך 25,500 ש"ח בתוספת מע"מ (זאת בהתאם לחלוקה שהציע המבקש המייצג בין גמול ושכר טרחה בהשלמת הטיעון מטעמו. ראו בעניין זה: רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' שוורצמן, פסקה 50(7) (17.3.2024); רע"א 1394/24 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' כוכב זיס, פסקה 25 (24.4.2025)). סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. כן יבוטלו ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש המייצג בפסק דינו של בית המשפט קמא. בכך מתמצה הטיפול בערעור. במכלול הנסיבות שפורט לעיל, אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ט"ז אדר תשפ"ו (05 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת