2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 74596-02-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותר: גלאל בני עודה נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. התביעה הצבאית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מאיה גלעדי ז'ולסון פסק-דין 1. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 23.2.2026, והיא מכוונת לביטול מעצרו המינהלי של העותר. 2. מהעתירה ומנספחיה עולה כי העותר שוהה במעצר מינהלי וכי צו המעצר הנוכחי שהוצא בעניינו (להלן: צו המעצר הנוכחי), עתיד להסתיים ביום 8.3.2026, דהיינו בעוד פחות משבועיים ממועד הגשת העתירה. כן יצוין, כי צו המעצר הנוכחי אושר בהחלטת בית המשפט הצבאי מיום 26.10.2025, וכי ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים כבר ביום 21.1.2026 (להלן: פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים). 3. כידוע, שיהוי נמדד לא רק באופן כמותי, אלא גם בשים לב לדחיפות העניין (בג"ץ 3597/24 עודה נ' שופט צבאי משפטאי, פסקה 6 (2.5.2024); בג"ץ 33398-09-25 אל שלאלדה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (12.9.2025)). כפי שהובהר בעבר, כאשר עניינה של עתירה הוא צו מעצר מינהלי העתיד לפקוע בתוך פחות מחודש ימים, ולאור דחיפות הטיפול בה נדרש לתת לה קדימות הן מצד המשיבים והן מצד בית משפט זה, על העותר מצדו להגיש את העתירה במהירות – ובוודאי לא בחלוף כחודש ימים (ראו: בג"ץ 60248-09-25 מסאד נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 3 (21.9.2025); בגץ 65322-09-25 אלחגה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 3 (28.9.2025)). העתירה דנן לא הוגשה במהירות הראויה, ללא שצוינה כל הצדקה לסטייה מהכלל האמור, ולפיכך דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי. יודגש, כי בעתירה צוין שפסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעור ניתן ביום 21.2.2026, אולם עיון בנספחים שצורפו לעתירה מלמד כי פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 21.1.2026 – לפני למעלה מחודש; והעותר לא צירף לעתירתו כל הסבר או אסמכתא המסבירים פער זמנים זה. 4. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ו (26 פברואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט